והיא חושבת

כל מי שנמצא כאן כבר מכיר את הסדרה המוכרת "יומני הנסיכה".
ומה עם "יומנה של לילי"?

כותב: someday
הגולש כתב 7 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 649

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: יומני הנסיכה - זאנר: קומדיה/אדישות - שיפ: כל השיפים הרגילים ב"הנסיכה מתאמנת". - פורסם ב: 03.08.2020 - עודכן: 05.10.2020

המלץ!

ID : 11403

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הערה: אני כותבת את הכל דומה מאוד למה שהנסיכה מיה כותבת ביומן שלה. יש משפטים שהם ממש מילה במילה.

השנה מתחילה שוב. אני יודעת שאני אמורה לשמוח. אני יודעת שאני אמורה ממש להתלהב מההזדמנות לפגוש את כל החברים שלי אחרי החופש ההארוך הזה, אחרי שביליתי את כל הזמן הזה תקועה בבית בלי שום אפשרות לצאת, כשאני עוזרת להורים שלי, רות ומורטי, עם המטופלים שלהם.

ואני באמת מתרגשת. אני באמת מתרגשת לפגוש את מיה ושמיקה ואת לינג סו ואפילו - אני לא מאמינה שאני אומרת את זה - עם טינה.

זה פשוט... טוב, השנה הזו עומדת להיות שונה כל כך, כי השנה בוריס לא יבוא אלי אחרי הלימודים שאעזור לו עם שיעורי הבית והוא לא ישב איתי בשיעור האלגברה - יש! גם אלגברה אין השנה! גיאומטריה! סוף כל סוף המורים מאתגרים אותנו לפחות קצת.

אוקיי, אז זה לא שהתנהגתי לבוריס הכי טוב בעולם, אבל הוא לפחות לא אמור לעבור לבת אחרת כשהוא יודע שאני עוד רוצה שיישאר איתי. הוא היה אמור להבין את זה בעצמו! הוא יודע שאני אף פעם לא אומרת בבירור את הרגשות האמיתיים שלי, שלא לדבר על להגיד זאת בפומבי, מול כל כיתת המחוננים והמוכשרים. הוא היה צריך להבין שאני משקרת כדי שלא יוכלו ללגלג עלי על ההשתפכות מול בוריס או מה שלא הייתי עושה. ועכשיו, בגלל שבוריס עזב אותי לגמרי, אין לי שום דבר לצפות לו. שום דבר.

חוץ מהפעמים שנבלה עם טינה.

אבל כמה זמן כבר יהיה לה לבלות איתנו, החברות הפשוטות שלה, כשיש לה חבר אוהב ומסור כמו בוריס?!?!?!

אלוהים, מה לא בסדר איתי?! אני, כאילו, פמניסטית. אני לא אמורה להתרעם על כך שהחבר שלי עזב אותי, ועוד לכעוס על החברה הכי טובה שלי שמצאה אהבה! למה לי להיות כזו קנאית?

אחרי הכל, לא נראה שמיה השתגעה מזה יותר מדי עד עכשיו. זאת אומרת, איתה קורה דבר דומה.

עם האח שלי.

אוף! למה אני משווה אותי תמיד למיה? ולמה זה תמיד מגיע איכשהו למייקל?! זה ממש מציק לחשוב שמיה ואח שלי - מכל הבנים בעולם, דווקא האח של - זוג. ושמתישהו הם כנראה יעשו כל מה שזוג עושה, אם הם עוד יישארו יחד.

איחחחחחחחחס! למה אני חושבת על זה עכשיו?! שוב?!?!

אולי אני פשוט צריכה להירגע. מה היו הדרכים שלמדתי מרות ומורטי? אחד: לדמיין שאני במציאות טובה יותר. שניים: לקחת צעצוע להפגת לחץ. שלוש...

זה לא עובד! נו, מה אני צריכה לעשות עכשיו?

נקודת האור היחידה בשנת הלימודים הזאת, שנראית לי כאילו אין בה שום נקודות אור נוספות, היא שיעור האנגלית. מכיוון שהמורה שלנו, גברת מרטינז, נשמעת כאילו היא ממש מתלהבת מהנושא. לפחות אם אפשר לקבוע משהו על פי המכתב שהיא שלחה לכולנו בחודש שעבר:

מכתב לכל תלמידי שיעור האנגלית של גברת מרטינז בכיתה י':

שלום!

אני מקווה שלא אכפת לכם לקבל ממני מכתב עוד לפני שהתחילה אפילו שנת הלימודים החדשה, אבל כמורה החדשה ביותר בסגל ההוראה של תיכון אלברט איינשטיין פשוט רציתי להציג את עצמי, וכמו כן ללמוד להכיר את כולכם.

שמי הוא קרן מרטינז, ובסוף שנת הלימודים האחרונה סיימתי את לימודי באוניברסיטת ייל עם תואר שני בספרות אנגלית. התחביבים שלי כוללים החלקה על גלגיליות רולרבליידס, התעמלות אירובית מסוג תיי-בו, ביקור בכל האתרים הנפלאים של העיר ניו-יורק וקריאה (כמובן) של יצירות ספרותיות קלאסיות כגון גאווה ודעה קדומה.

אני מקווה שאלמד להכיר כל אחד ואחת מכם השנה, וכדי לסייע לי במשימה אני מבקשת מכל תלמידי שתגיעו לשיעור הראשון שלנו עם ביוגרפיה קצרה שהכנתם מראש ונוסף על כך עם מאמר המדגים את יכולת הכתיבה שלכם (לא ארוך מ-500 מילים) המתאר את מה שלמדתם במהלך חופשת הקיץ שלכם. כפי שאתם יודעים, שיעורי החיים אינם נפסקים במהלך חודשי הקיץ רק מפני שאין זאת עונת הלימודים בבית הספר!
אני מתנצלת על כך שאני מטילה עליכם שיעורי בית עוד לפני תחילת הלימודים, אבל אני מבטיחה כי הדבר יעזור לי לעזור לכם‏‎‏‎ לשפר את רמת הכתיבה שלכם עד למיטבה!
תודה רבה רבה לכם, ואני מאחלת לכם הנאה משארית הקיץ!
בכבוד רב,

ק' מרטינז

אבל איך אני אמורה לכתוב ביוגרפיה בכלל?!