עלייתו של מורפיוס לסטריינג' חלק 1

נתחיל מדבר אחד: אני לא מתכנן להרוויח כסף כתוצאה מכתיבת פאנפיק. אני מוותר על הזכויות על הדמויות עבור ג'יי קיי רולינג.

הארי הביט בעיניו האדומות של הלורד, בהן לא הביט מזה 19 שנים. אדון האופל הביט בכעס בעיניו של הארי, והטיל את קללת המוות, הארי מצידו צעק "אקספליארמוס!" וניצוצות אדומים הבזיקו לצד קרן האור הירוקה שהתקרבה יותר ויותר לעבר עיניים חומות...

אבל בשביל זה צריך לחזור קצת אחורה, אולי קצת הרבה...

"מורפ! מורפ!" צעקה מטילדה בובאטון, לבנה הצעיר. "רבסטאן! גם אתה" צעקה לבעלה. "ארוחת הצהריים מוכנה" קראה מטילדה שנית, וזימנה את הסיר עם האדים והניחוחות החזקים. "ויסקי אש, רבסטאן?" שאלה מטילדה וכיוונה את שרביטה אל בקבוק זכוכית. לפתע נשמע "קראק!" חזק, ורבסטאן כבר לא היה שם. "שלא תעז, אתה, להיות כמו אבא שלך. קח, תאכל!" צעקה מטילדה וזימנה שוקי עוף רותחים לצלחת בנה. "את יודעת, אני יודע לאן אבא נעלם כל הזמן." אמר מורפיוס. "גם אני. אתה חושב שאתה היחיד שתוהה למה אוכפי החוק המוגלגים מתים פה?" שאלה מטילדה באיום. "שום מילה על זה: לא לאבא, לא לחברה המוזרה שלך, לא לי ולא למטונפים. זה ברור?!" מטילדה הרימה את קולה עד לכדי צווחה.

מורפיוס חי בבית קשה, עם הורים קשוחים: אבא אוכל מוות, אמא קוסמת אופל. הוא היה טהור דם, ונאלץ לאכול את העלבונות שלהם במרירות, או לא לאכול בכלל.

"מורפיוס, אני הולכת רגע, תישאר פה." אמרה אימו בעדינות יום אחד, ויצאה מהחדר האפלולי. מורפיוס היה סקרן, אולי אפילו יותר מדי, כשהאזין לדלת העץ דרך חור המנעול. מורפיוס שמע רק שיחה קלה בין אימו, לבין גבר אחר:

-"איך לדעתך אני איראה אם אסתובב איתך ברחוב?" שאלה מטילדה.

-"איך לדעתך אני איראה אם אסתובב עם אחותי המשוגעת ברחוב, ואתן לך מקלט בידיעה שבעלך יהרוג אותי כשישמע על זה?" שאל הגבר.

-"אם הוא לא ידע?"

-"ואם הוא כן?"

-"אבל שאלתי לגבי מקרה שבו הוא לא ידע, אני יכולה לטפל בזה."

-"אני שאלתי אותך לגבי מקרה שכן, ושנינו יודעים מה יקרה ככה."

-"אני יכולה לטפל בו, והוא לא יזכור כלום."

-"אבל אם הוא כן?"

-"אז אני אסגיר אותו לסוהרסנים, אם צריך."

-"ואם זה ייכשל, ויש סיכוי סביר שזה יקרה, אז שנינו נמות."

-"אבל זה לא. אני שומרת טוב על הסוד שלנו, אף אחד לא יידע."

-"אבל בנך יודע."

-"מה?"

-"ניתן לראות דרך חור המנעול שהבן שלך מאזין לכל מילה שאנחנו אומרים כרגע. לא עשית דבר טוב כשהתחתנת עם שונא מוגלגים ידוע שהורג אותם, בידיעה שאת עצמך בת מוגלגים. אני מוגל, ואני לא מתבייש בזה." אמר הגבר במרירות.

"אלוהמורה!" צעקה מטילדה והדלת נפתחה על מורפיוס, ששכב על הרצפה, מחוסר הכרה. "הוא לא יודע כלום, אתה סתם פרנואיד." אמרה מטילדה וסיימה את השיחה מבלי לדעת שבנה עוד זוכר את השיחה בין האח והאחות. 

מורפיוס הלך מיד לחדרו, לקח את ספר אומנויות האופל שלו, והתחיל לקרוא. "מייג'וס אלו סות' ארנדו" קרא מורפיוס בן ה-6, וכיוון את ידו לעבר מקור האור הבלתי מוסבר, שעה שמחוץ לבית נפגש אביו עם דודה בלטריקס, דוד רודולפוס, ועוד איזה מישהו עם שיער קש. "מייג'וס אינפרמורי!" צעק שנית וכיוון את ידו אל ליבו, שהחל לפעום חזק מן הרגיל. "מאג'וס גרום!" צעק בפעם האחרונה וכיוון את ידו אל גופו.

עכשיו, כל מה שנותר לו היה לחשוק בעטיית הגלימה השחורה, הבאת הכפור והפחד אל ידו, ודיכאון הסביבה.

הוא הפך לסוהרסן...

		הפרק הבא