איך להפוך לנבל

אני זוכרת שהבטחתי לעצמי שלא אתחיל פאנפיק עד שאסיים את הקודם.

ומהבטחות למעשים, כרגע אני כותבת שלושה בו זמנית, ועכשיו גם את זה.

מה לעשות, והחלק במוח שלי שאחראי על רעיונות (מוזרים בדרך כלל) לא מסונכרן עם החלטות שלי....

בכל מקרה, הפעם הפאנפיק הזה הוא עלילה שמשלבת כמה פאנדומים: הארי פוטר, פרסי ג'קסון, נרניה וארץ האגדות.

מי שמכיר את כל הפאנדומים, הכי טוב, וגם מי שלא, זה לא אמור להפריע.

תהנו, ואל תשכחו להגיב :)

פרק ראשון- דראקו מאלפוי:

"קרושיו".

האוגר פלט ציוץ צורמני והתפתל על הרצפה הקרה כשקללת העינוי פגעה בו. דראקו ישב על קצה המיטה הגדולה וצחק בהנאה כשהוא צופה באוגר המתפתל בכאב.

"מה אתה עושה"? נשמע קול המום מעליו. דראקו הרים את עיניו ופגש במבטה חמור הסבר של אימו. היא רכנה אל הרצפה והרימה את האוגר הקטן שציץ בקול חלוש.

דראקו נתן לידו האוחזת בשרביט לצנוח לידו, מסיר את הקללה מהאוגר המסכן.

"למה אתה עושה את זה דראקו"? היא שאלה בחוסר הבנה "כיף לך להכאיב לו"? היא התיישבה קרוב לידו על המיטה והניחה את ידה על כתפו השחוחה.

דראקו זז במהירות הצידה, מתרחק מקרבתה של אימו וממגעה. נרקיסה נראתה נפגעת מעט.

"מה רצית שאעשה איתו? שאלטף אותו"? שאל דראקו וגילגל את שרביטו בין אצבעותיו החיוורות והארוכות.

"א.. אני מניחה ש..." היא ענתה באנחה, אבל דראקו קטע אותה בגסות.

"אני לא צריך חיות מחמד אמא! אני לא איזה וויזלי עלוב"...

"דראקו"! אימו נראתה כעוסה. היא לא חיבבה את הוויזלים בלשון המעטה, אבל יותר מכך היא לא אהבה שדראקו מדבר בשפה מלוכלכת.

"אני בסדר גמור, ואני לא צריך שתביאי לי דברים שיעזרו לי להתמודד עם המצב" עכשיו הוא כבר צעק ממש. הוא התרומם בעצבים מהמיטה ויצא מהחדר, מתעלם מקריאותיה של אימו אחריו.

אחוזת מאלפוי היתה מלאה בחדרים, כך שלדראקו לא היתה בעייה להיכנס לאחד מהם, לטרוק את הדלת בחוזקה, לנעול עם המפתח ולקרוס על המיטה הקרה.

הוא קבר את פניו בכרית. לא, הוא לא בוכה. גברים לבית מאלפוי לא בוכים.

והם גם לא צריכים חיות מחמד.

אביו של דראקו, לוציוס, נלקח לפני שבועיים לאזקאבן באשמת פעילות חשאית בקבוצות אוכלי מוות. מאז שאביו עזב את הבית דראקו הפך מופנם וכועס עוד יותר מתמיד (אם זה אפשרי..).

אימו, נרקיסה, שאהבה את בנה היחיד בכל ליבה חשבה משום מה, שאם היא תביא לו אוגר זה ישפר את מצב רוחו ויארח לו חברה. זה אומנם שיפר את מצב רוחו, אבל לא בדרך שהיא ציפתה...

דראקו מאלפוי לא זקוק לחברים.

הוא לא זקוק לאהבה.

נקישה חזקה על הדלת העירה אותו משרעפיו.

"לכי" הוא צעק, בטוח שאימו עומדת מחוץ לדלת. מלמולים קולניים נשמעו מבעדה, ודראקו החל לתהות קצת על פשר העומד מאחוריה.

הוא קפץ בבהלה על הריצפה ושלף את שרביטו הכן כשמישהו בעט בחוזקה בדלת והיא נפתחה בחריקה. המנעול נפל בקול רעש על ריצפת השיש ויצר סדק במרצפת.

בפתח עמדו שניים. בחור גבוה ושרירי, עם שיער שחור ארוך וצלקת לכל אורך לחיו. השניה היתה בחורה. שיער זהוב תלתלים עמד סביב פניה היפות כהילה זהובה ועינייה הכחולות בוהקות סקרו את דראקו מכף רגל ועד ראש.

"מי אתם"? שאל דראקו והתאמץ להבליע את הרעד בקולו. שרביטו היה מונף הישר מול פניהם של השניים.

"חוץ מזה שלא תוכל להטיל עלינו כלום בעזרת השרביט שלך, אתה גם לא צריך אותו כרגע" אמר הבחור בנימת שעשוע "אנחנו פה למטרות שלום".

דראקו לא היה תמים. "אינקרצרוס" הוא צעק ונופף בשרביטו בתנועה מיומנת.

במקום חבלים שיצאו מהריצפה וירתקו את השניים למקומם, כמו שהקללה היתה אמורה לעשות, דראקו הרגיש איך שרביטו מתעופף מתוך ידו ונוחת ברכות בתוך כף ידה הפתוחה של הבחורה.

מה שגרם לכך היה אצבעו המורה של הבחור שהצביעה של השרביט והזיזה אותו במסלול שבו הורתה האצבע.

דראקו היה המום. הוא נצמד בפחד אל הקיר מאחוריו.

"היי, זה בסדר דראקו, אין לך ממה לפחד" הבחורה עם השיער זהב התקרבה אליו וניסתה להרגיע אותו. זה השיג את התוצאה ההפוכה, כי עכשיו דראקו היה מפוחד יותר מכך שהיא ידעה את שמו.

"מה אתם רוצים"? הוא שאל, הפעם כבר לא שולט ברעד שבקולו.

"באנו להציע לך לבוא איתנו, אל מקום אחר" היא אמרה בנועם "יש למי ששלחה אותנו הצעה מפתה בשבילך".

"אנחנו לא אמורים להציע לו, אנחנו אמורים לקחת אותו"! מילמל הבחור לעברה בחוסר הבנה. הבחורה שלחה לעברו מבט מצמית. דראקו לא היה צריך אבחנה דקה כדי להבין שמתחת למסווה של הבחור החזק עם השרירים המנופחים מתסתתר בחור סתום למדי.

"תעופו מפה או שאתקשר למשטרה"! צעק דראקו. הוא בחיים לא חשב שיגיע מצב שזה יהיה האיום שלו, אבל בהתחשב בכך ששרביטו נח בכיסה של הבחורה שמימולו וגם ככה הוא לא ממש היה עוזר, זה היה האיום היחיד שלו.

"טוב, אם אתה נורא מתעקש".. החיוך נמחה מפניה של הבחורה והיא סימנה בידה לבחור להתקרב. דראקו התכווץ כשהבחור פתח את כף ידו לפנים ומלמל משהו ארוך.

חושך סמיך עטף את דראקו לפני שאיבד את הכרתו.

נ.ב.- הבחור והבחורה הם לא משום פאנדום אלא דמויות מקוריות שלי.

		הפרק הבא