העידן הרביעי ומה שקורה בו

את הפאפניק הזה כתב בעיקר ג'וני סנייפ

הקרדיט מגיע לו (ולי, אמממ)

אני מקווה שתאהבו אותו ואני אשמח לתגובות

אה, והפאפניק הזה מבוסס על שר הטבעות...

הם קבוע להיפגש בפונדק 'הפוני המקפץ' שבברי, במקום בו התחיל הכל.

  זה היה כבר שעת ערב, לגולס נכנס לפונדק והחל מחפש את גימלי, הוא לא ראה אותו.  'כנראה הוא עוד לא הגיע' חשב לגולס.

 משולחן בפינת הפונדק ראה גימלי את חברו, 'נראה שהוא מחפש אותי, אולי הוא לא רואה אותי בגלל הגובה שלי' חשב בחיוך, הוא נעמד על ספסל והחל לקרוא לעבר לגולס ולנופף בידו :"היי, לגולס אחי העלף, אני כאן".  לגולס הסתובב בחיוך קל, "הי גימלי,"  קרא בחיוך הולך וגדל, "לא ראיתי אותך."

 הוא הסתכל על גימלי שהרים את ידו וקרא למלצר ההוביט בשמו:"היי טוגו בוא הנה בבקשה, חברי הגיע, תן לו את הבירה הכי טובה שלכם".  לגולס פילס את הדרכו לשולחן וחיכה שהבירה תבוא, "אז מה קורה גימלי?" שאל. "שלומי טוב מאוד בעיקר שאני רואה את חברי לגולס" השיב גימלי בחיוך ושאל "ומה שלומך לגולס אחי העלף?"  "שלומי טוב מאוד, גימלי, במיוחד כשאני שותה את הבירה הכי טובה באזור!" לגולס חייך והרים את הכוס ל'חיים"  "לחיים" ענה הגמד והוסיף בחצי פרצוף נופל, "לחיי חברנו בורומיר בן דנתור" ואז הוסיף בקול רם כדי שכל הפונדק ישמע, "לחיי אחוות הטבעת ופרודו בן דרוגו נושא הטבעת" וכל הפונדק ענה אחריו: "לחיי פרודו בן דרוגו". 

לגולס שתה את הבירה, 'היא באמת הבירה הכי טובה' חשב. אחרי כמה זמן כשהפונדק התחיל להתרוקן, לגולס  פנה שוב לגימלי, "שמעת לאחרונה מאראגון?"  "חוץ מזה שהוא מלך, אבל אתה יודע גם את זה".  

לאחר רגע מחשבה הוסיף "למה קרה משהו?"  "לא קרה כלום, אבל זה בדיוק מה שמדאיג אותי, ניהיה שקט שם" אמר העלף. "מה זאת אומרת ידידי העלף?" שאל גימלי, "הקשר שלי עם אלרונד נפסק לפני כמה חודשים, זה מדאיג אותי" ענה העלף. 

גמלי הגיב גם הוא בחשש "גם אנו, הגמדאים, לאחר אירועי הטבעת השלמנו עם העלפים. כמו שאתה יודע, בעשור הראשון לעידן הרביעי השלמנו באמת; אנו הגמדאים והעלפים,  פתאום, יום אחד לפני שלושה חודשים היינו צריכים עזרה מאלרונד, לגבי העיר החדשה שהתחלנו לחצוב בסלע ההר בקיריית מורגול. והוא לא הגיב כלום"   "זה אכן מוזר ידידי, לא מתאים לו להתעלם ככה, אני חושש לו" הסכים העלף והגמד הציע, "גם אני חושב כך ידידי היקר, אבל מה אפשר לעשות? אתה יודע שהפלך נמצא לא רחוק, מרחק של יומיים הליכה"

 אולי ידידנו הקטנים אכן יודעים משהו הסכים לגולס,  "אני לא רואה סיבה למה לא ללכת לשאול אותם, נצא מחר בבוקר?"  "אני חושב", הוסיף גימלי, "ניראה שזהו הזמן הכי טוב ידידי, הגעת רק לפני כמה שעות, לא יהיה נבון לצאת עכשיו, נצא מחר לאחר ארוחת בוקר דשנה"  "אין בעיה", ענה לגולס, "ועכשיו נשתה לחיי הידידות הנושנה" ובמילים אלו הרים לגולס את הכוסו שלו ושתה. גימלי כמובן לא נשאר חייב "לחיים" אמר ולגם את כל כוס עד סופה. גימלי הרים את יד ימין כדי לנגב את שפתיו, ואת יד שמאל לקרוא למלצר ההוביט; לותו ולבקש עוד כוס. הוא הסתכל לראות אם חברו סיים והציע לו: "לגולס חברי, התרצה עוד כוס של הבירה הנהדת הזו?"  "לא תודה, גימלי, אני יוצא להתאוורר מעט" לגולס יצא מהפונדק הרועש אל עבר הנהר.

  "לותו." קרא גימלי שוב, "אני צריך חדר לי ולעלף ללילה."  גימלי וההוביט עלו שני קומות בפונדק ונכנסו לחדר הכי קיצוני משמאל למדרגות. לותו פתח לגימלי את הדלת והראה לו את המיטות,  הגמד הורד את הציוד, לבש את כותנתו הארוכה ונכנס מתחת לסמיכה. הוא נרדם כמעט מיד.  

לאחר כמה זמן לגולס נכנס אל הפונדק בחזרה, לותו, ההוביט, קרא אליו: "אתה עם הגמד? אתם ישנים בחדר הקיצוני משמאל למדרגות".  העלף עלה לחדר, הגמד כבר נחר, לגולס נכנס למיטה ונרדם.

		הפרק הבא