הקללה

אני לא יודעת אם ידעתם, אבל להארי לא היה בכלל אבא, הייתה לו רק אמא, אז איך, אתם בטח שואלים, איך זה הגיוני שאמרו שוולדמורט הרג את שניהם? ובכן, הוא בהחלט הרג את שניהם, פשוט לא באותה השנה... תנו לי לספר לכם:

ג'יימס ולילי הכירו בהוגוורטס, בשנה החמישית של שניהם, הם שניהם היו בסלית'רין, ואל תתעלפו לי פה! בקיצור, כשהם היו במשחק קווידיץ', שהם צפו בו, אחד השחקנים נפל ארצה, ואיבד הכרה, דמבלדור ועוד כמה מורים מיד ירדו אליו, הם אמרו שהכל בסדר ושאין מה לדאוג, אבל היה.

לילי הכירה מאוד טוב את אותו השחקן, הם היו אפילו חברים נורא טובים, זה אולי הסביר למה לילי, עשתה משהו, שהיה אסור בשום פנים ואופן לעשות:

באמצע הלילה, לילי הלכה לחדר הבנים, כדי להעיר את איאן, שהיה גם ידיד טוב שלה, אבל בטעות, היא דרכה על ג'יימס, והעירה אותו.

"אוי, סליחה," היא לחשה.

"בסדר," הוא ענה. "מה את עושה פה בכלל? זה לא החדר של הבנים?"

לילי הסמיקה.
"זה פשוט שאני חייבת את איאן"

"למה?" חקר אותה ג'יימס.

"כדי להתגנב למרפאה ולהוציא את ג'ון ממנה," היא מיד כיסתה את פיה בידיה. "תשכח ממה שאמרתי."

"אנסה," הוא עצם את עיניו בחוזקה. "לא," אמר אחרי שתי שניות, "זה לא עובד."

"מה לא עובד?"

"אני לא מצליח לשכוח ממה שאמרת".

לילי צחקה, אבל היא לא רצתה לצחוק.

"אין לך מה להעיר את איאן עכשיו," אמר. "אני אבוא איתך."

"לא..." אמרה לילי. "אל תטרח.."

"למה לא?"

לילי הסמיקה שוב.

"באמת, אני יבוא איתך"

שניהם כנראה שכחו שהם בחדר שינה, כי הם דיברו חזק, אבל זה לא העיר אף אחד.

שניהם יצאו מחדר השינה של הבנים והלכו לעבר המרפאה, עד שהגיעו, הם עמדו להכנס, אבל הם שמעו לחשושים משם.

"הכל יהיה בסדר," שמעו את קולו של דמבלדור.

"אתה לא יכול לדעת מה הולך לקרות! אם לא נשמור על הילדים, הם עוד עלולים למות!" זאת הייתה בברור מקגונגל.

"תסמכי עלי, זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי," אמר שוב דמבלדור.

"אלבוס, אני מכירה אותך מאז שאתה בן שלוש עשרה! זה אולי קרה, אבל לא ככה!"

לילי וג'יימס הסתכלו אחד על השניה במבטים מודאגים.

מה יהיה עכשיו?

		הפרק הבא