הקול בראש של הארי פוטר ועוד כמה...

היי חברים. טוב זה עוד פאנפיק.

חברה שלי אמרה לי שכבר כמה פאנפיקים בסגנון הזה בערך אבל אני חשבתי על הרעיון בעצמי...

טוב.. מקווה שתהנו.

"אני לא רוצה שאף אחד יעזור,” אמר הארי בקול רם ובדממה הגמורה נישא קולו כמו תרועת חצוצרה. “זה מוכרח להיות ככה. זה חייב להיות אני.”

"אפשר לשם שינוי לחרוג מהכללים?” צייץ פחד. הוא התכווץ על מקומו והתחבא מאחורי גועל. “אני בטוח שדמבלדור לא יכעס עלינו אם נעזר במקונגל ופליטיק קצת...”

"זה לא טוב,” אמרה עצב. "הארי כמעט נכנס לדיכאון. חייבים להביא לו זיכרון טוב ושמח שהוא יאחז בו. הוא ראה היום המון הרג.”

“אוו, אני יודעת, תביאי לו את ג'יני,” קראה גועל. בשבילה הוא יעשה הכל.”

"כן,” הסכימה שמחה. “ג'יני זה טוב.” היא לחצה בכמה כפתורים בלוח הבקרה. כעבור אלפית שניה הוקרן על המסך זיכרון של גיני מביטה בהארי בעיניה החומות וצוחקת.

"אווו,” נאנחו חמישת החושים. הפנים של הארי נהפכו לנחושות יותר.

וולדמורט רשף. “פוטר לא מתכוון לזה,” הוא אמר ופער לרווחה את עיניו האדומות. “זה הרי לא אופן הפעולה שלו נכון? במי אתה מתכוון להשתמש כמגן היום, פוטר?” "באף אחד,” ענה הארי בפשטות. “ אין יותר הורקרוקסים. זה רק אני ואתה. איש מאיתנו לא יוכל לחיות כל עוד השני ימשיך להתקיים. ואחד מאיתנו עומד לעזוב לתמיד...”

אמ... אני יעקוף קצת... (הערת הכותבת)

"הלילה לא תהרוג יותר אף אחד,” אמר הארי, והם סבבו זה את זה והביטו בעיניו של זה, הירוקות מול האדומות...

"דיי כבר עם הדיבורים,” שאג כעס. “תנפל עליו כבר ילד. נו קדימה גמור עם זה כבר למה אתה מחכה???”

"לא לא לא,” קראה שמחה. “הארי חייב לנהל את השיחה הזאת.”

"כן, גם להסביר לשאר האנשים...” הוסיפה עצב.

"ואולי יש תקווה.. ש...” מלמלה שמחה לעצמה.

"שכחי מזה,” קבעה גועל. “זה לא יקרה! ו... אוי אלוהים אדירים. איכסה, זה הפרצוף הכי דוחה שראיתי בחיי. אני הולכת להקיא!!!”

		הפרק הבא