פרסי והארי

אז מה קורה כששני הגיבורים הכי גדולים של העשור הספרותי נפגשים? בת'כלס הם דומים. אבל מה קורה כשהם נפגשים? קרוסאובר מטורף!

כותב: אלייזה בונואר
הגולש כתב 5 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 1556

(4) 4 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פוטר+פרסי ג'קסון - זאנר: פנטזיה - שיפ: פרסי ואנבת'/ הארי וג'יני/ רון והרמיוני. - פורסם ב: 05.10.2020 - עודכן: 14.01.2021

המלץ!

ID : 11590

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

קודם כל חשוב לי לציין שלא קראתי את כל ספרי פרסי ג'קסון אז אולי תיתקלו בדברים שסותרים את העלילה. מתנצלת מראש

"הארי". אמרה נערה בת 16 שישבה על המטאטא לידו. הנערה הייתה מתולתלת ובעלת שיער חום. היא נראיתה מודאגת.

"מה קרה?" שאלה הארי את הרמיוני. "אני חושבת שהלכנו לאיבוד. אני לא מזהה את המקום."

"שטויות" אמר נער ג'ינג'י מאחוריהם. "את רואה? פה הים, שם גבעה, פה העץ הגדול, אנחנו בדרך הנכונה. ג'יני את מוכנה להפסיק?" אמר רון בעודו מעיף את ידה של אחותו הקטנה מהמטאטא שלו.

"אני מנסה לתקן לך את הקצה" רטנה. "טוב אנחנו תכף מגיעים לדודה אילנה. אבל אני לא רואה את הבקתה שלה באזור. אני עפה גבוה יותר, תגידו לי אם קורא משהו. וג'יני ריחפה גבוה עד שנעלמה. איזו דרך מוזרה לבלות את חופשת חג המולד. חשב הארי. אחרי הגילוי על ההוקרוקסים (הערת המספר: אני יודעת שההוקרוקסים היו אחרי חג המולד אבל לא משנה) הם הלכו לאילנה, דודתם של רון וג'יני וויזלי כדי לדלות ממנה מידע. היא אמורה להיות מבינה גדולה בתחום. אבל אחר כך אמורה להיות סערה אז הם ישנו אצלה יומיים, מה שהיה מאוד מוזר בהתחשב שהיא זרה גמורה. הרמיוני התנגדה בכל תוקף לרעיון אבל לבסוף נאלצה להסכים. בעוד הרוח הנעימה מצליפה בפניהם בנעימול התחיל הארי לחשוב שאולי בסופו של דבר לא תהיה סערה והם לא יצטרכו לישון אצל אילנה. ג'יני ירדה אליהם וקראה לרון הצידה. הם דיברו כמה דקות בשקט ואז חזרו אל הארי והרמיוני בלי להגיד מילה. בסופו של דבר הגיעו לבקתה של אילנה. אחרי שהתברר שזו קיבלה לפני יומיים מכה בראש ולא זוכרת כלום הם החליטו לצאת אל המחילה לפני שיתחיל גשם שכנראה לא יגיע. השעה הייתה שעת ערב מאוחרת כשהם יצאו והבינו שהחזאים יודעים את העבודה. כשיצאו היו כולם רטובים עד שד עצמותיהם. "אנחנו לא יכולים להמשיך ככה" צעקה הרמיוני מעבר לרעמים וקל גשם הזלעפות. הארי הנהנן. "אבל לאן נלך? אנחנו רחוקים מדי מהבית של אילנה" צעק.

"אין ברירה" אמרה הרמיוני. זה המקום היחיד שאנחנו יכולים ללכת אליו". רון הנהן להארי בהסכמה והשלושה התקדמו אל עבר הבקתה.

רון, רועד בשיניו עצר את המטאטא "איפה ג'יני?" צעק. "ג'יני מה את עושה שם?" צעק למרחק כשראה את אחותו הקטנה נעצרת ומתבוננת אל האופק. היא סימנה לשלושה להתקרב. הם התקרבו. "ג'יני אנחנו באמת חייבים ללכת." אמר רון. "אני קופה פה".

ג'יני הצביעה אל הכיוון שאליו הסתכלה. "לא יורד שם גשם." באת לא ירד שם גשם. הרמיוני נאנחה. "ברור שיורד שם גשם. זה לא כזה רחוק, בטח לא רואים אותו בגלל העצים או משהו כזה. תקראי לזה אשליה אופטית."

ג'יני הרימה גבה "לא יורד שם גשם." קבעה "אבל לא משנה, ככה או ככה יש שם בקתות. זה יכול להיות בקתות של קוסם ולכן לא יורד שם גשם. בקיצור בואו נלך לגבעה."

הרמיוני נתנה מבט מיואש בחבריה שהסכימו עם ג'יני. "בסדר, זה אמור להיות 7 דקות טיסה. בואו נלך". אחרי שבע דקות קפואות במיוחד נכנסה החבורה אל אזור הבקתות ואכן, ג'יני צדקה. לא ירדה שם אפילו טיפת גשם. היו שם ילדים ששיחקו בחרבות, קליעה למטרה, בצד יכול היה הארי להבחין בשדה תותים, הוא ראה שם קנטאורו ואנשים שנראו כמו חצי איש וחצי כבשה. למרות שבמבט שני יש להם פרסות וזקן כמו של תיש אז הם כנראה חצי איש וחצי תיש.

רון נראה מבולבל "איפה אנחנו?"

הרמיוני הייתה היחידה לספק תשובה "יש המון מחנות לקוסמים שהקסם שלהם לא מספיק חזק כדי ללמוד באיבלמורני"

"איבלמורני?"

"אנחנו באמריקה... איבלמור זה בית הספר לקוסמות של האמריקאים"

רון פנה לילד שרץ לבקתה שמולם ושאל אותו איך קוראים למקום הזה.

"אה אתם חדשים?" שאל הילד? "טוב אז ברוכה הבאה לגבעת החצויים"