פרסי והארי

תראו. אין לי שמץ מה נסגר עם רייצ'ל בספר החמישי אבל הכנסתי אותה למחנה

ילד חסון ניגש לילד המתולתל עם הכובע שדיבר אליהם. 

"אנחנו מחנה החצויים גרובר. מי אלה? אנחנו לא מקבלים כל כך הרבה חצויים?"

הרמיוני הפריעה לשיחתם "היי אמ... גרובר ו... עוד מישהו."

"פרסי"

"פרסי. כן. אנחנו לא חצויים"

גרובר צחק. "זה מה שכולם אומרים"

"לא," המשיכה הרמיוני "אתה לא מבין. אנחנו לא יכולים להיות חצויים אם אנחנו קוסמים."

פרסי הרים גבה. הוא לחש משהו לגרובר שניענע בראשו. הם החליפו ליחשושים ואז צעקו בקול "אנבת'! אנבת' אנב-"

"מה יש לכם?!" קראה נערה בלונדינית ואתלטית- טוב די עם החרא, היא רזה. זהו אמרתי את זה. לפרסי יש שרירים ולאנבת' אין שומן. לא מתייפיפת לכם. (תתנחמו בעובדה שהרמיוני קצת מלאה).

פרסי גיחך. "הם אומרים שהם קוסמים"

אנבת' חייכה אל החבורה "היי אני אנבת'"

"אני חושב שהבנו את זה כבר" אמר רון. 

"רון!" אמרה הרמיוני.

אנבת' צחקה. "לא זה בסדר. יש לי אחד כזה משלי. פרסי" והיא החוותה בראשה אל פרסי. 

הרמיוני ניסתה לקרוא את הכותרת של הספר שאנבת' החזיקה בידה "אדריכלות ערתיקה? עתיקה?"

"כן. איך את יודעת"

"למדתי יוונית עתיקה בשנתיים האחרונות. אני לא יודעת כלום" הרמיוני צחקה. אנבת' בחנה אותם. "בואו אחריי" היא אמרה והחלה ללכת אל עומק המחנה. 

פרסי וגרובר הסתכלו אחד על השני ואז עליה "לאן זה?" שאל פרסי

"לכירון"

הרבעייה ראתה מולה חניכים פצועים בכל מקום תחת השמש הנעימה ובבקתות

"מה קרה כאן?" שאל הארי.

גרובר ענה "מלחמה. יש איזה מלחמה בין האלים לטיטאנים ולפני רגע היו פה המון חיילים אבל אני לא יודע לאן כולם נעלמו. כל חיילי הטיטאנים נעלמו ללא כל זכר ברגע שהגעתם. אולי זה קשור אליכם"

באמצע האחו, ליד ערימת סלעים, עמד קנטאור, די שמן יש לומר, בחברת מספר יצורים. עמדה שם מישהי יפה מאוד, לבושה כולה ירוק, מישהו עם רגלי עז ועוד איש שמן לבוש בחולצת הוואי מנומרת. 

אנבת' התקדמה אליהם. היא דיברה קצת עם הקנטאור, הקנטאור נראה מבולבל, אנבת' נראתה מבולבלת, האיש השמן נראה מבולבל והאישה בירוק צעקה "גרובר. בוא!"

הקנטאור ניגש על הרביעיה. "אני כירון, נעים מאוד"

השם היה מוכר מאוד להארי, הוא היה נאבק כל היום להיזכר מה השם שלו אבל איזה מזל שיש את הרמיוני. 

"כירון? קנטאור? כאילו... כמו הכירון מהרקולס?"

כירון צחק "אני אכן הכירון מהרקולס. בואו אסביר לכם קצת מה זה חצויים. אתם מכירים את המיתולוגיה היוונית?"

הארי והרמיוני אמרו "כן" בעוד רון וג'יני אמרו "לא". כירון הסתכל על רון וג'יני. "בכלל לא?" הוא שאל. "שום סיפור? הרקולס, זאוס, משהו?"

ג'יני משכה בכתפיה "כנראה שבעולם המוגלגים זה יותר נפוץ מאצלנו"

רון תקע בה מרפק וג'יני לחשה לו "לא נראה לי שאנחנו עוברים על החוק. הם בכלל לא מוגלגים אז זה נראה לי בסדר, לא?"

כירון המשיך. "היוונים העתיקים היו מאמינים במספר אלים, ולכל האלים והגיבורים היו המון סיפורים. לדוגמא הרקולס זה הבן של זאוס, הוא היה ממש חזק והוא הציל את כולם מכמה רעים בקצרה. לסיפורים האלה קוראים מיתולוגיה. האלים האלה אכן קיימים ולא רק כאמונה. הם באמת קיימים וחצויים אלה הילדים שלהם. אחד ההורים הוא בן תמותה וההורה השני הוא אל"

ג'יני הפריעה לנאומו הקצר של כירון "כן אבל, אם האלים באמת אמיתיים כמו שאתה אומר למה קוראים לזה מיתולוגיה? או שזה לא קשור למילה מיתוס ואני סתם יוצאת אהבלה."

"אהבלה זה טיפשה?" שאל כירון. ג'יני הנהנה. "את לא טיפשה יקירתי. יש היגיון במה שאת אומרת. המון אנשים אכן מאמינים שאלה מיתוסים, כי כל אלה שהאמינו באלים היוונים מתו מזמן. זה שאנשים חושבים שסיפורים אלה הם מיתוסים לא הופך אותם לכאלה. אז זה מחנה לכל החצוים. ילד של אל או אלה ובן או בת תמותה. אני יכול לשאול לשימכם?"

ואז הם אמרו לפי תור

"רון וויזלי"

"ג'יני וויזלי"

"הרמיוני גריינג'ר"

"הארי פוטר"

כירון בחן אותם בחשד. "וויזלי? גריינג'ר ופוטר? רון, ג'יני, הרמיוני והארי? תגידו לי נעריי, האם אתם מכירים איש בשם אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור?"

רון צחק, ג'יני גיחכה, הארי חייך והרמיוני אמרה "כן. איך אתה מכיר אותו?" 

"אני אסביר לכם הכל בפרק הבא"

הרמיוני נראתה כאילו היא הולכת לאבד את זה "על איזה פרק אתה מדבר?! זאת נראית לך סדרת טלוויזיה?!" 

כירון חייך בשלווה "ברור שלא יקירתי. אבל אם קוסמים וחצויים נפגשים זה יכול להיות רק-"

הרמיוני קטעה אותו "גם אתה מכיר את אלייזה באפלור?"

"אני מאמין שהיא מה שמקשר בין שני העולמות השונים האלה"

אלייזה היא לא דמות קריטית לסיפור, היא קישור לפאנפיק אחר שלי שיצא עוד מעט. הסיפור הזה קורא אחרי הפאנפיק עם אלייזה

הפרק הקודם