הקוסמים שורדים(?) בקפסולות

אז כתבתי את היום הראשון והוא היה מדי ארוך אז חילקתי אותו לשתים

זה פאנפיק המשך לפאנפיק הקוסמים לומדים בזום

אפשר להגיע עליו דרך הפורפול שלי

אני מזכירה:

קוסמי השנה הרביעית חמישית ושישית נכנסים לקפסולות בתוך האוהלים המרחבים ממשרד הקסמים.

בעוד הרמיוני ורון קיבלו קפסולה נחמדה וגרפנדורית. הארי ניכנס לקפסולה עם דראקו מאלפוי, צ'ו צ'אנג, לונה לאבגוד, זכריה סמית',ולבנדר בראון. לכל אחד מהם יש קשים. האם יצליחו השש לעזור אחד לשני. או אפילו לשרוד את השבועים?

הפרק הזה הוא מצ'ו צ'אנג, לבנדר בראון, וזכריה סמית'

טוב תיהנו!

עדי

"צ'ו תירגעי! זה יכול להיות יותר גרוע" ניסתה צ'ו להרגיע את עצמה. (ללא הצלחה כמובן)

זה טבעי שכל האנשים מרשימת ה:"בני אדם שאיני רוצה לפגוש לעולם" יהיו בקפסולה שלך.

חבל שסדריק לא פה היא חשבה לעצמה כשהיא סידרה את שערה מול המראה.

צ'ו יצאה מחדרה וגררה אחריה מזוודה. את המזוודה השנייה לקח אביה.

"להתראות צ'ו" חיבקה אותה אימא. "נתגעגע אליך. תסתדרי עם המזוודה?" שאל אביה בדאגה.

"כן תירגעו" צחקה צ'ו וניסתה להסבות לפניה מראה רגוע.

צ'ו הרימה את השעון, לעיני אדם רגיל זה היה נראה כשעון פשוט אבל זה היה שעון מעבר בעזרתו יכלה צ'ו ללכת לאוהל שלה.

צ'ו החזיקה חזק בשעון וראשה הסתחרר. היא הרגישה על קרוסלה מהירה וחסרת מעצורים.

בסוף, אחרי יותר מדי הרבה זמן היא נחתה על אדמה יבשה.

מולה עמד אוהל אפרפר. צ'ו ניסתה להרגיע את נשימתה "זה תמיד יכול להיות יותר גרוע" היא מלמלה לעצמה שוב ושוב. אחרי מאמצים רבים היא נכנסה לאוהל.

החדר לשם היא נכנסה היה סוג של סלון-מטבח-חדר אוכל משולב.

בקיר השמאלי היו שש דלתות.("לפחות  אני לא צריכה לישון עם מישהו" עברה במוחה המחשבה)

האוהל היה ריק, מסתבר שהיא הגיעה ראשונה.

צ'ו נכנסה לחדר הכי צדדי והניחה את המזוודות שלה. זה היה חדר קטנטן עם מיטה, מחשב ושולחן קטן.

"אני יסתדר בלי ארון" היא ניסתה לשכנע את עצמה בעודה חושבת על בגדיה המקומטים.

צ'ו יצאה לסלון-מטבח-חדר אוכל באותו רגע נכנסו הגרפינדורית הבלונדינת וההפלפאפי הבלונדי ממסדר עוף החול.

"היי..." מלמלה צ'ו.

"איפה החדר שלי?" שאל ההפלפאפי.

"החדר בצד שלי כל השאר ריקים"

בלי לומר כלום נכנס ההפלפאפי לחדרו.

"הי אני צ'ו"

"אני לבנדר בראון, זה נכון שהתנשקת עם הארי?" לבנדר שאלה מיד.

צ'ו הופתעה שלבנדר ידעה אבל אחרי רגע הבינה שלבנדר היא מסוג הילדות שיודעות הכל.

"למה  נפרדתם?" לבנדר שאלה בלי טיפת נימוס.

"זה לא עניינך" ענתה צ'ו ונכנסה לחדרה במהירות.

צ'ו צ'אנג נכנסה לחדרה.

"מה כבר אמרתי? סך הכל שאלתי אותה שאלה. באסה שאני לא עם פרוויטי או לפחות שיימוש ודין"

באותו רגע הדלת לאוהל נפתחה והארי פוטר נכנס.

"היי" אמרתי לו.

"היי לבנדר"  ענה הארי ושתק

שתקתי גם. האמת שעדיין כעסתי עליו, אחרי כל הספור עם רון והרמ- על תחשבי עליהם! פקדתי על עצמי זה סתם יעשה אותך עצבנית.

אבל למרות זה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על רוני פוני  שלי עיניו הכחולות-לבנדר תפסיקי!

כמעט צעקתי על עצמי בקול.

"תראי!" אמר הארי והרים ערמת דפים מהשולחן שלא שמתי לב עליהם.

"אני יקריא" אמר הארי והתחיל:

"לכבוד תלמידי הוגוורטס

אנחנו פה בהוגוורטס גאים בכם על הכוחות שאתם מגלים בזמנים האלו

אנחנו מבינים שזה לא קל, כל ההתמודדות עם הקפסולות אבל אנחנו בטוחים שתצלחו את התקופה

לכל אחד ממכם הוענק חדר פרטי עם מחשב.

אבל זכרו, אתם בחברת בני אדם ולא מכשירים דוממים (למרות שאני חושב שטכנולוגיה זה גאונות)"

"ברור שדמבלדור הגרפנדורי יאהב מחשבים" נשמע קול מהפתח.

"מאלפוי"

"פוטר"

"הרגע הגעתם על תתחילו" הציצה צ'ו מחדרה.

אז עם מאלפוי היא מוכנה לדבר. עוד אחת מהבנות שדלוקות עליו. חשבתי לעצמי בחמיצות.

"אף אחד לא ביקש את דעתך" אמר מאלפוי בקול ארסי

"בסדר נחש" לא יכולתי לא לומר.

"את אומרת את זה כאילו זה משהו רע" צחק מאלפוי.

"לבנדר הוא סלת'רני, הוא לוקח את זה כמחמאה" אמר הארי וגלגל עיניים.

"אז עכשיו אתה בצד שלו?"

"לא, בצד שלי"

"אז הצד שלך הוא הצד שלו?"

"צ'ו נכנסה לחדר המרכזי והרימה את הדף והתחילה להקריא:

"הענקנו לכם כמה משחקי חברה

כדי שתוכלו ליהנות ביחד"

"כאילו שזה יקרא" נחר סמית'

"לא ידעתי שיש פה בוצדמים" מלמל מאלפוי.

סמית' הרים את שרביטו באיום

לא רציתי שזה יהפוך  לאלים אז התחלתי להקריא:

"האוכל יוענק לכם מדי יום

תוכלו לשנות את צבע קירות האוהל

על ידי הלחשים הבאים

מורגנו-לירוק

סיננתו-לצהוב

ארדימוניה-לכחול

אג'וון-לאדום"

		הפרק הבא