לא תודה

כל הדמויות וכו' שייכים לפיטאקוס לור וג’יי קיי ואני מוותר על כל הזכויות והרווח הכלכלי של הפאנפיק.

הסבר קטן:
הפאנפיק הזה הוא יקום אלטרנטיבי של בני לוריאן בצירוף של הארי פוטר שבו הנרי לא אמר דבר לג'ון על מקורם, ואמר שהוריו מתו בתאונת דרכים (מוכר?), ולג'ון אין שום מושג לגבי הכוחות שלו. הפאנפיק מתרחש בתקופת הספר החמישי של הארי פוטר. 

התחלה :

ג'ון התעורר בחדרו בעודו שומע את אביו, הנרי, קורא לו למטבח.
הוא ירד ונעצר במורד המדרגות למראה שרה.
"מה השעה?" הוא שאל בעייפות.
"שמונה," ענתה לו בעצבנות שרה, "כבר הזמן ללכת ללימודים!"
"למה נתת לי לישון כל כך הרבה זמן?" שאל ג'ון את הנרי באשמה.
"אני לא נתתי לך," הוא ענה והעביר את החביתה לצלחת. "בא תאכל."
"לא! אתה לוקח את זה בקופסה, מתלבש ובא. חייבים לזוז," אמרה לו שרה.
"אוקיי, דקה." 
ג'ון ושרה נסעו ברכב לבית הספר; שרה נהגה בגלל שג'ון היה עדיין עייף, וגם כי היא התעקשה.
"לא לנהוג מהר מדי," ג'ון אמר לשרה בעצבנות.
"אני עשרים קמ"ש מתחת לגבול," אמרה עם חיוך על הפנים. "הרכב בסדר גמור."
"רק... בעדינות," הוא אמר והסיט את מבטו לחלון.
"למה אתה כל כך עייף?" שאלה אותו שרה.
ג'ון מלמל משהו על זה שהיה על המחשב.
שרה חשבה שהדרך שבה הוא מתחמק מלומר תשובה ישירה היא חשובה. "ראית פורנו?"
"מה?! ממש לא!" ג'ון נע בעצבנות על הכיסא.
"אני צוחקת, ג'ון," אמרה וחזרה לנהוג.
'משהו חשוד כאן, אני צריכה לבדוק את זה,' היא חשבה.
בסיום היום שרה פגשה את ג'ון ליד הרכב.
"מה קורה איתך?" היא הייתה מעוצבנת ומודאגת. "אתה כל הזמן מתחמק ממני!"
ג'ון לא אמר כלום והסתכל על הרצפה.
שרה רטנה ונכנסה לרכב.

לילה לפני כן...

ג'ון שכב על מיטתו, המום. הוא היה בטוח שהוא חולם, וצבט את עצמו ליתר ביטחון.
בכל חייו הוא לא עבר חוויה יותר מוזרה מזאת.
הוא מאוד אהב לשחק באש מאז שהוא זוכר את עצמו - היה משהו בריצוד של הלהבה שמשכה את עינו.
בכל אופן, הוא שיחק עם מצית והעביר את ידו מעל ללהבה בפעם המיליון בחייו, והיד שלו לפתע עלתה באש!
ועוד יותר מוזר - הוא לא הרגיש כלום, ולאחר שתחב את ידו בכרית בבהלה לא הייתה על ידו שום כוויה או צריבה!
לאט לאט, הוא בדק איברים אחרים בגופו וגילה שכל גופו חסין לאש!
הוא גם גילה שהוא לא יכול לנשום את האש בדרך הקשה...
'אני לא יכול לחכות לספר את זה לשרה!' הוא חשב, אך מיד הוא חזר בו. 'היא בטח תצפה ממני להיות איזה גיבור על או משהו'.
הוא תמיד לגלג על גיבורי על - כל הזמן חוטפים בגלל הזולת, והם לא מכירים בהם, בזים להם, ומנסים להרוג אותם. דרך מוזרה להגיד תודה.
הוא ניסה לחשוב למי הוא יכול לגלות זאת, וגילה שהוא לא מכיר אף אחד כזה.
ביום למחרת אחרי ההתרגשות הראשונית הוא היה מאוד מוטרד ושאל את עצמו מה הוא יעשה עם הכוח החדש שלו ואיך זה הגיע אליו בכלל? ומה יקרה לו אם הממשלה תגלה את זה? הוא בטח יהיה שפן הניסויים שלהם.
'שום מצב שאני מגלה את זה למישהו,' הוא חשב.
הוא כבר לא חשב שהכוח שלו כזה מגניב אלא מעמסה ותו לא.
המשך יבוא...

תודה רבה לזללני הבטא המדהים 

		הפרק הבא