רון וויזלי - החיים שלפני

היום הוא ה28 בפברואר, השעה 23:34, מולי מתחילה להרגיש בצירים חזקים ומבינה שזה מתקרב. שבקרוב יהיה לה עוד בן. עוד ילד למשפחת וויזלי הכתמתמה. היא צועקת בכאב לארתור שזה הזמן, והשניים יוצאים לבית החולים של הקוסמים שעה שאחיה של מולי, פביאן פרואט נשאר לשמור על שאר ילדיהם - ביל, צ'ארלי, פרסי, פרד וג'ורג'.

מולי מתרגשת מאוד ולא יכולה לחכות לרגע שיגיע לעולם עוד בן ווילי קטן, למרות שהיא עדיין רוצה כל כך בת אחת, מה שעדיין לא קיבלה. השניים מגיעים לבית החולים בשעה 23:56 ומיד מועברים לחדר לידה. כעבור משהו כמו 3 שעות הלידה מתחילה ולאחר חצי שעה נוספת ב1 למרץ יוצא לאוויר העולם קוסם קטנטן וכתום שיער.

"אני לא מאמינה שהרגע הזה הגיע" אמרה בבכי גברת וויזלי, "תראה איזה מתוק הוא! ממש כמו סוכריה קטנה"

"את זוכרת מה שדיברנו? שמו השני יהיה על שם אחי ז"ל", אמר אדון וויזלי בנימה מעורבת של התרגשות ועצב.

"זוכרת, כבר יש לי שם בשבילו. רונאלד".

"רונאלד ביליוס וויזלי" אמר ארתור וויזלי עם דמעות בעיניו, "פשוט מושלם, לא יכלתי לחשוב על שם טוב יותר בשביל המתוק הקטנטן הזה".

כשחזרו מבית החולים עם רון בידיהם, כולם היו מאושרים. ביל שהיה אז בן עשר אמר בצחוק "תראו כולם, יש לו פרצוף של חזיר!"

"ביל וויליאם ארתור וויזלי, כדאי לך לדבר יפה אל אחיך הקטן" נזפה גברת וויזלי.

"איך קוראים לו?", אמר לפתע צ'ארלי.

"רונאלד ביליוס וויזלי" ענה ארתור.

"הוא מכוער" קפץ פרסי.

"ביל, צ'ארלי ופרסי וויזלי, תלכו מיד לחדרים שלכם אם אתם רוצים שזה ייגמר בצורה טובה!" צעקה גברת וויזלי בעצבים.

אתם בטח תוהים מה עם התגובה של פרד וג'ורג' למראה אחיהם הקטן? טוב הם לא ממש יכלו להביע דעה בהתחשב בעובדה שהם בני שנתיים.

"תודה פביאן, מכאן אנחנו נסתדר" אמר ארתור ואחיה של מולי הלך מביתם.

חצי שנה עברה ורון התגלה כילד לא פשוט בכלל. 

הוא אהב מאוד לישון, אבל במהלך היום, ורק כשמישהו עושה משהו לא חשוב. בלילה הוא העדיף לבכות, ובשאר הזמן הוא רצה לאכול. הוא השיער שלו היה חלק כמשי ובצבע כתום (מן הסתם), והיו לו נמשים קטנטנים וחמודים על הלחיים.

עוד דבר שרון אהב לעשות עם הזמן כשגדל והיה בסביבות גיל השנה וחצי, זה בלאגן. והרבה. הוא היה אוהב לתפוס חפצים בבית ולזרוק אותם לכל מקום. בכלל לא היה קל לסדר אחריו, המיוחד שפרד וג'ורג' היו עוזרים לו לבלגן מרוב אהבתם לבלאגן ומתיחות כבר בגיל הזה (בערך שלוש וחצי ארבע).

ביום ההולדת שלו, רון העיף את העוגה הנחמדה שעיצבו לו לפרצופיהם של כל המוזמנים, וזה לא היה מראה מלבב ביוחד. טוב, לפחות לא לעיניה של גברת וויזלי.

		הפרק הבא