שלושת הפוטרים

הארי האכיל את ג'יימס כשג'יני החלה לצרוח. הארי הבין מה קורה ולא ביזבז שניה. הוא אסף את ג'יימס וטדי והתעתק עם ג'יני לבית החולים. האחות לא ביזבזה שנייה מיותרת והכניסה את ג'יני לחדר הלידה. הארי התיישב בכיסא ההמתנה כשגיימס וטדי על ברכיו. 

מכירים את הכאב הבלתי נסבל שמרגישים כשנתקלים עם הבוהן הקטנה בשולחן?

טוב, בעולם הקוסמים יש לכך מילה: ריטה סקיטר

''הארי! כמה טוב לראות אותך!'' ריטה חייכה. ''ריטה! כמה ... כמה... טוב, אני לא מצליח להיות מנומס. מה את רוצה ממני?'' הארי ירק. ריטה התיישבה על ידו ושילבה את רגליה. ''מה אתה עושה כאן ביום יפה שכזה?'' היא שאלה.

הארי הביט בה, ואז בשלט ענק שאומר חדר לידה, ואז שוב בריטה. היא רצינית? 

''אני אוהב להעביר כאן את סופי השבוע.'' הוא אמר לה.

''הארי, למה אתה לא אומר את האמת? אישתך יולדת!'' היא אמרה.

''אם ידעת את התשובה, למה שאלת?'' הארי שאל, ''רגע, איך בכלל ידעת שאני כאן? וגם בפעם הקודמת ידעת שאני כאן , כשאני חושב על זה...'' הוא אמר. ''הארי, עיתונאית טובה תמיד נמצאת במעקב עם קורבנו- עם.. ה- המתראיינים האהובים עליה.'' היא אמרה. ''ובתור העיתונאית הכי טובה, אני מתחייבת לדעת היכן המתראיינים שלי נמצאים בכל רגע נתון!''

''אז בקיצור, את עוקבת אחריי?'' 

''פחות או יותר.''

הארי אפילו לא טרח לענות. פעם אוכלי מוות רצחניים היו עוקבים אחריו, ועכשיו זו ריטה סקיטר. זה שיפור. אולי. סביר להניח שלא. הארי נכנס לחדר הלידה וראה את ג'יני, ובחיקה תינוק. ''איך נקרא לו? ג'יני שאלה בהתרגשות.

הארי פתח את פיו, וסגר אותו כמעט מיד. לא היה לו אף רעיון. הוא חשב לקרוא לו על שם רמוס, אבל השם השם כבר נתפס על ידי לא אחר מאשר טדי רמוס לופין. הוא חשב לקרוא לו על שם סדריק, אבל לפני 3 חודשים התוודע לו שצ'ו הולידה תינוק בשם הזה. עין הזעם היה ראוי גםהוא להנצחה, כאות תודה על אומץ ליבו, אבל הארי פחד שבנו לעולם לא יסלח לו אם יקרא לו 'אלאסטור'. התחילו להיגמר לו הרעיונות. פרד? תפוס. קולין? תפוס. האוזן של ג'ורג'? מגוחך. וולדמורט? מה?? 

הארי חשב וחשב אבל לשווא. ''אני יכול...?'' הארי שאל וג'יני נתנה לו להחזיק את התינוק. הוא היה יפהייפה. הארי ליטף את שיערו המבולגן של התינוק, ואז ידי החליקה ללחיו, והוא הבחין בכך. העיניים, היו העיניים של הארי. העיניים של לילי. ואז הוא נזכר בזיכרון מהעבר. ''יש לך... את העיניים... של-... אמא שלך..'' סנייפ ברגעיו האחרונים. ''יש לו את העיניים של אמא שלו, סוורוס..'' דמבלדור בזיכרון ההגיגית. ואז עלה לו רעיון. ''אלבוס סוורוס פוטר'' הארי אמר והרים את התינוק באוויר. ''הארי, תניח את הבן שלי, הוא לא סימבה.'' ג'יני אמרה והארי התיישב. ''לא הייתי צריך להראות לך את הסרט הזה,'' הארי מילמל וג'יני צחקה. ''טוב, אז איך נקרא לו?'' ג'יני שאלה. ''אלבוס סוורוס,'' הארי חזר על עצמו ועיניה של ג'יני נפערו. ''רגע, אני חשבתי שצחקת!'' ג'יני קראה. ''למה שתרצה לקרוא לילד שלך על שם מנהל שניסה להקריב אותך ואדם ממורמר שהתעלל בך?''

''אני בחיים עכשיו בזכות סנייפ. עולם הקוסמים שרד בזכות דמבלדור. הם ראויים לזה.'' הארי התעקש. ''בבקשה..? '' הוא התחנן. ג'יני רשפה וליטפה את ראשו של הארי. ''הכל בשבילך, בעל שלי.'' היא אמרה והארי נישק את לחייה.

באותו רגע שני אנשים הופיעו בחדר. דמבלדור וסנייפ. ''אדם ממורמר? אני אדם ממורמר?'' סנייפ התמרמר. ''כן.'' ג'יני, הארי ודמבלדור ענו. סנייפ גילגל את עיניו. ''מכל האנשים בעולם, קראת לו על שמי. למה?'' סנייפ דרש לדעת.

''תקשיב, אדם זקן. אתה קוץ לא קטן בישבן, אבל אתה ראוי לזה.'' הארי אמר בחיוך. ואז קרה משהו שאף אחד לא יכל לחזות. אפילו לא טרלוני; סנייפ חייך. לא חייך של רוע, לא חיוך של לגלוג, חיוך של אושר. ''זה לא אומר שאני מחבב אותך.'' הארי מיהר לומר ודמבלדור צחק. ''אני רוצה שתדע כמה אני גאה בך.'' הוא אמר. ''אני יודע, פרופסור.'' הארי לחש וסנייפ ודמבלדור נעלמו. אבל לא לפני שסנייפ הספיק לומר ''גם אני לא מחבב אותך, פוטר.'' 

''ג'יני.'' הארי אמר לאחר שנעלמו. ''כן, הארי?'' ג'יני ענתה.

הארי הביט בה. ''את הדבר הכי טוב שקרה לי. אני לא יודע מה עשיתי שגרם לך לאהוב אותי, אבל זה חייב להיות משהו ממש טוב, כי את פשוט מדהי-'' הארי נקטע על ידי ג'יני שנישקה אותו.

הפרק הקודם