עם כל הכבוד, לא.

עד היום אני מציקה לדמבלדור בעניין הזה .
לפי מה שהוא מספר - אני הייתי אמורה לשנות הכל . הייתי אמורה להביא את השלום לעולמם .
אז אם התפקיד שלי כל כך חשוב , הם לא יכלו קצת להשקיע ?
לא . מובן שלא .
הם לא באו לקחת אותי בכרכרה מוזהבת .
הם גם לא באו על מטאטא .
הם לא שלחו לי איזו ציפור גדולה ומעופפת .

הם שלחו מכונית . מעופפת .

לא קלאסי בעליל .

אז כשרעש המנוע העיר אותי מחלומותיי ( על דובוני גומי ) , רציתי להרוג מישהו .
ניגשתי אל הווילון , סהרורית למדי .
משכתי בחוט הלבן , והווילון הוסט . וחשף את המכונית האדומה והמעופפת בפניי .
בנאדם נורמאלי היה צורח . או לפחות מתעלף .

מה שבטוח , הוא לא היה עושה את מה שאני עשיתי . הוא לא היה פורץ בצחוק .
הילד הג'ינג'י שאחז בהגה , התבונן בי כאילו נפלתי מהירח .
זה הכעיס אותי .
זאת אומרת , זו לא הייתי אני שנהגה במכוניץ מעופפת , נכון ?

הרמתי את החלון , מקווה לקבל הסבר הגיוני .
שמעתי את הילד הג'ינג'י אומר לילד בעל השיער השחור והמשקפיים העגולות : " דמבלדור אמר שהיא תהיה מיוחדת , אבל לא חשבתי שהוא התכוון למשוגעת " .
הוא היה נראה מודאג .
שוב כעסתי .
זאת אומרת , זו לא הייתי אני שהופיעה מול חלונו בשלוש בלילה עם מכונית מעופפת , נכון ?
הילד עם המשקפיים בחן אותי באיטיות .
" אתם מתכוונים להגיד לי מה אתם רוצים ? " שאלתי .
שניהם הרימו גבות בתיאום מושלם .
הילד הג'ינג'י הוציא פתק מכיסו , וקרא בקול .

" אין זמן להסברים ! את חייבת לארוז את כל הגדייך וחפצייך , ולבוא איתנו ! "
הילד הממושקף גלגל את עיניו .
" אמרתי לך שזה דרמטי מדי .. " הפטיר במבוכה .
" דמבלדור אמר שזה בסדר גמור ! " התגונן הג'ינג'י .

מכיוון שלא היה לי כוח לשמוע את המשך הוויכוח , ניגשתי לארון והתחלתי להוציא בגדים ולדחוף אותם אל תוך התיק הגדול שלי , שתמיד היה מונח בפינת החדר .
" הממ .. אמילי ? " מלמל אחד מהם .
הרמתי אליו את מבטי .
" את לא אמורה להתנגד או משהו .. ? זאת אומרת , אנחנו שני זרים . במכונית מעופפת . אין לך שום בעיה לבוא איתנו ? דמבלדור אמר שתשאלי הרבה שאלות .. " אמר הבחור הממושקף .

גיחכתי . הוא לא מכיר אותי .. אין פלא שזה נראה לו מוזר .

דחפתי לתיקי בדיוק עוד שני בגדים שלא שמתי לב מה הם , ונכנסתי למכונית .
" גם אם שתי מכשפות היו באות ומציעות לי לבוא איתן אל הטירה שלהן , על סוסים מעופפים , לא הייתי מסרבת . כל מקום עדיף על הבית " .
" זה לא כל כך רחוק מן האמת .. " מלמל הבחור הג'ינג'י בעודו מסובב את ההגה .

זה היה מוזר ביותר .
התרוממנו כל כך גבוה , שהחלטתי שפשוט עדיף לי לחזור ולחלום על דובוני הגומי שלי .
" הממ .. שלום . שמי הוא הארי , והבחור שיושב לצידי , שמו הוא רון " . אמר הילד בעל המשקפיים בסמכותיות .
" בכיף " אמרתי .
רון והארי החליפו בניהם מבטים מופתעים .

" באנו לקחת אותך במצוות דמבלדור . אלבוס דמבלדור . "
לעזאזל , פה הייתה צריכה להידלק לי נורה אדומה .
הארי , זהו שם נורמאלי לחלוטין . אבל דמבלדור ? באמת חשבתי שיש מישהו כזה ?
לא קישרתי בין דמבלדור שלהם , לבין דמבלדור מהספר .

אף פעם לא קראתי את הספר .

" ובכן , אנחנו עומדים לעבור דרך השער . אל תיבהלי או משהו , זה בסדר גמור " .
אני ? להיבהל ? צחקתי .

ורק אז , כשהארי הרים מין מקל דק , וקרא במין מילה מוזרה , ונפתח מין שער מוזר בצבע סגול , ועברנו דרכו , הבנתי .
הבנתי שאין דרך חזרה למה שהכרתי עד היום .

ועולם חדש ומסובך נפתח לפניי .

הפרק הקודם		הפרק הבא