עם כל הכבוד, לא.

אני באמת לא זוכרת מה קרה אחרי שנכנסנו במעבר . הכל נהיה סגול , ואז החשיך .
אבל אני זוכרת מה קרה כשהתעוררתי .
תחילה - לא פקחתי את עיני בכלל . אז נאלצתי להקשיב .
" היא לקחה את זה קשה " אמר קול רגוע , שצלצל לי מוכר . בטח קולו של רון או הארי .
גיחוך איטי נשמע , קרוב אליי .
" רון יקירי , האמן לי . לנערה הזו יש נפש חזקה . לא סתם בחרנו בה .. היא תושיע . היא תספר לנו . אנחנו נינצל . "
היה לי די ברור שמדברים עליי .
מכיוון ששתיקה השתררה , הנחתי שמותר לי לפקוח את עיניי .
פקחתי את עיניי , ושלוש דמויות הופיעו מולי .
שתי הדמויות הראשונות , היו מוכרות להחריד . רון והארי כמובן , שני המשוגעים שלקחו אותי .
והדמות השלישית .. מעוררת ייראה .
עמד ליד מיטתי איש מבוגר , בשנות המיליון לחייו .
זקנו הארוך והלבן תפס את תשומת ליבי . מכיוון שהוא היה כל כך ארוך , ונראה כל כך רך .
" אמילי " . לחש בקול שקט , מלא הערצה .
התרוממתי מהמיטה , נוחכת לדעת שאני לובשת את הפיג'מה שלי .
חולצה לבנה , קצרה , ומכנסיים קצרות בצבע טורקיז . נתקפתי קור .
ובכן , כל הדיבורים האלו על הצלה וישועה קצת הלחיצו אותי . במילים אחרות - העדפתי לדעת איפה אני עומדת .

" הממ .. מי אתם ? מה אתם רוצים ? והאם יש לכם דובוני גומי במקום הזה ? "
שלושת האנשים שנוכחו בחדר חייכו בנחמדות . נחמדות יתר .
" שמי הוא אלבוס דמבלדור . אל דאגה נערתי , לאט לאט תביני הכל . את לא חייבת לדעת הכל עכשיו .. "
" אני כן " אמרתי . אם יש משהו שאני לא מסוגלת לסבול , זהו חוסר וודואות .
אלבוס דמבלדור גלגל את עיניו התכולות .
" את באמת רוצה לדעת הכל עכשיו ? " שאל הארי בחשש . הוא דאג .
ובכן , הייתי המושיעה . הוא בהחלט היה צריך לדאוג .
לחקתי לעצמי שנייה להביט על החדר .
חדר בעל קירות לבנים . רצפה לבנה . הכל היה לבן . יותר מידי לבן .
" יותר מדי לבן .. " מלמלתי .
רון הרים גבה כתומה וחשדנית .
" פשוט תספרו לי מה הולך כאן " אמרתי , תופסת אחד מקצוות שערי המסולסל , מתחילה למולל אותו . זה מה שאני תמיד עושה כשאני עצבנית .
דמבלדור נאנח בשקט . הוא גם היה מודאג .
טוב , אם אני נביאה או משהו כזה - יש לי הזכות לדעת .
דמבלדור פתח את פיו לדבר .

" את לא שייכת לכאן . את לא מהעולם שלנו . בעולם שלך .. היה ספר . ' הארי פוטר ' .. נשמע לך מוכר בטח , מכיוון שאת קראת אותו הרבה .. ואת מבינה בנושא .. "
הו לא . רק עכשיו התחלתי להבין . דמבלדור לא שם לב להלם שהשתלט על פניי , והמשיך בדבריו .
" את פה על מנת לעזור לנו . להציל אותנו מהאויב הכי גדול . וולדמורט " רון התחלחל .
" ומכיוון שאת קראת את הספרים - את בטח יודעת מה עומד לקרות . לכן אשמח שתעזרי לנו .. תספרי לנו מה עומד לקרות .. כרגע הארי , רון והרמיוני בשנתם הרביעית .. "
אבל לפניי שאלבוס דמבלדור הספיק לשהחיל עוד מילה אחת , פרצתי בצחוק .
צחקתי כל כך הרבה שכאבה לי הבטן .
" בחיי .. " מלמלתי , מנסה להחזיר לעצמי את היכולת לנשום .
" מה קורה לה ? " שאל רון בפחד .

" אני אגיד לך מה קורה פה , " מלמלתי תוך  כדי צחקוק .
 " מה שקורה פה - זה שאתם בחרתם בבחורה לא נכונה "  אמרתי בהחלטיות .

הפרק הקודם		הפרק הבא