היורשת לבית מאלפוי

הייייייייי, זה הפאנפיק הראשון שלי מקווה שתאהבו!

נ.ב- ייקח זמן עד שיעלה פרק 2

''מי לעזאזל אתה חושב שאתה?'' צעקתי לעברו בזעם ''הארי פוטר המציל הגדול של עולם הקסמים? אהבת חייהם של כל היצורים החיים והגיבור הנעלה, מה היינו עושים בלעדיך?''

יריתי לעברו של הילד שחור השיער. עם כל מילה שיצאה מפי ראיתי איך המבט על פניו משתנה, מהבעה מתחננת להזדמנות, להבעה כאובה שראיתי שככל שניסה להסתיר פגעה בו בדיוק בנקודה הקשה.

מה אני יכולה לעשות? אני באמת מכירה את החולשות של הבחור ולא כדאי לעצבן אותי.

לשנייה הרגשתי רע עבורו ואז נזכרתי שככה בדיוק הרגשתי ששמעתי בטעות את השיחה שלו עם הסמורה המזדיינת.

כל מילה שלו הרגישה כמו סכין קטנה שנתקעת בבשרי, מענה אבל לא מאפשרת את השקט המיוחל בעולם הבא.

התקדמתי לכיוון היציעה מהאולם הגדול וחשבתי לעצמי 'רוצה ללכת לחברה הקטנה שלך ולבכות לה עליי? אני אתן לך על מה לבכות לה'.

''אווה חכי...תני לי להסב-'' הארי התחיל להגיד, עצרתי במקום וקטעתי אותו בכעס ''לא, אני לא יודעת איזה תירוץ מפגר אתה מתכנן להמציא כרגע אז אני אעשה לשנינו טובה ואחסוך את הבזבוז זמן בלהקשיב

למילה מזדיינת שיוצאת מהפה שלך''.

'אם את לא תעשי את זה, לא התקדמת לשום מקום ואת פחדנית. אף אחד לא אוהב פחדנים' אמרתי לעצמי בזמן שאזרתי את האומץ להנחית את המכה הסופית.

הלכתי לבלייז (שהארי מתעב בכל נימי נשמתו, בגלל זה בלייז כזה יעיל למטרות עוררות קנאה) ונישקתי אותו בתשוקה.

בהתחלה הרגשתי את ההפתעה שלו ולאחר כמה שניות הוא התמסר לנשיקה ופתח את פיו בזמן שהחלקתי את לשוני על שפתיו, העברתי את ידי בשערו והוא הצמיד אותי אליו. '

השפתיים של הארי יותר רכות' חשבתי לעצמי 'והשיער שלו לא כזה מסודר אז לא אכפת לך להעביר את הידיים שלך בתוכו'

איבדתי את עצמי בפנטזיות על הארי ועד כמה אני מתגעגעת לנשיקות שלנו במשך דקה,

עד שהארי התפוצץ בזעם וצעק ''לעזאזל תפסיקו את זה''. התנתקתי מבלייז לאט וראיתי שתלמידים מכל הבתים מסתכלים עלינו, נשבעת ששמעתי כמה מהם ממלמלים משהו על הנשיקה הכי לוהטת שראו בחיים שלהם.

הארי המשיך בכעס ''מה קורה לך בזמן האחרון? אווה שלי בחיים לא הייתה מנשקת מישהו אחר''

פתאום כל הכעס שלי מהימים האחרונים התפוצץ וצעקתי עליו מול כל בית הספר,

''אין דבר כזה 'אווה שלך' יותר''.

		הפרק הבא