קסם אפל

הנער רץ. זו לא הייתה ריצה מסוג הריצות שעושים בשביל הכושר. זו הייתה ריצה של פחד. פחד טהור שגרם לו לנוס על חייו. אתה בוודאי מדמיין פחד מנחשים, או, פחד מעקרבים.

אז לא. דמיין פחד מהחושך. אבל לא חושך רגיל. חושך שאתה יודע שאורבים בו שדים שיעשו לך דברים גרועים יותר מאשר מוות, ואתה יודע שאתה חסר אונים נגדם.

הוא פחד מכל הדברים האלה בקטגוריה הקרויה "חיים". אבל הפחד לא מנע ממנו כמעט למות בפעם העשירית.

עפעפיו החלו להיעצם במהלך הריצה. תזכורת לעצמי: לחטוף תנומה קלה לפני בפעם הבאה שצבא מפלצות רודף אחריי.

שיערו השחור התנופף ברוח בזמן שרץ. עיניו הירוקות נצנצו בנחישות. שרביטו זהר קצת יותר מדי מגבול הרגיל. זה מצחיק שכשאתה במשימת התאבדות אתה נראה חתיך יותר. לא שזה יעזור לי בזמן הקרוב שנותר לחיים שלי.

היה לו קר. הוא אפילו לא חשב שיצטרך ללבוש בגדים חמים. גלימה קצרה כתומה ומכנסיים אפורים קצרים לא היו בחירה טובה במבט לאחור. עכשיו צינון היה הדאגה הקטנה ביותר שלו.

הנשק היחיד שלו היה כוח מוזר, אפוף מסתורין, שכנראה היה מהדברים היחידים שהיה יכול לתייג כרכוש שלו. הוא קפץ מעל הבור שתחתיתו עמוקה וחשוכה מכדי לשמש מקום בטוח.

בשום מקום לא בטוח, הוא הזכיר לעצמו. לפחות בשבילו. לא חשיבה נפוצה במיוחד בקרב ילדים בני חמש-עשרה בממלכתו. כנראה משום העובדה שרובם לא נאלצים להילחם במפלצות.

הוא ביטא לחש בלתי מוכר שגרם לכדור אש להיווצר מתוך ידיו. כדור אשר היה יכול לחסל עיר שלמה אלמלא כבר חצה את גבולות אזורי הספר. באזורי הספר, מעטים האנשים שזכו לראות את אותו מחזה מבעית.

אך הוא היה בספק אם מישהו מהם היה מבין מה הוא רואה. זה לא היה דבר רגיל במיוחד לראות.

המפלצת שקיבלה את המכה שאגה בקול; רגלה הושבתה כתוצאה מהמכה. בסדר, עכשיו נותר לי צבא שלם לחסל.

הוא היה מאוד אופטימי. צבא המפלצות הקיף אותו. לא היה שום נס שיציל אותו. במקום נס, הוא השתמש בכלי היחיד על פני האדמה שהיה לו, ובנוסף בכלי האפל ביותר עלי אדמות. הדבר היחיד שעזר לו היה גם גזר דין מותו - קסם. אם מישהו

מהקוראים חושב עכשיו משהו כמו "אבל קסם הוא דבר טהור! מה רע בו!?" אז ... כנראה שאין לך מושג מהחיים שלך.

המחזה המפחיד בו סבסטיאן צפה באותו הרגע היה זר בשבילו. אך התחושה הייתה די מוכרת. הוא צבט את עצמו דרך חליפתו השחורה, כדי לבדוק האם הוא הוזה או שאלה פשוט תסמינים מהבשר הבלתי מזוהה שאכל באותו פונדק. רוב האנשים,

היו בורחים בצרחות אם היו רואים את אותו מחזה. אבל סבסטיאן רק ניסה לברר מהו אותו עקצוץ קל בזכרונו שצץ בזמן שצפה באותו אירוע. בעיניו הזהובות ניצת משהו כאשר ראה מקל מוזר וארוך, אשר היה יכול להישבע שראה אותו לפני כן...

		הפרק הבא