בלאגן על מימדי, אריק1

אז בגלל שתולעתספרים כתבה שהיא מחכה להמשך ושאר מי שהגיב על השאלה מה אני רוצה בהמשך ענה 'מה שאתה רוצה' או משהו בסגנון, הגעתי למסקנה שזה שהיא כתבה שהיא מחכה להמשך פפירושו שהיא רוצה את ההמשך ולא את הפאנפיק האחר. תודה תולעתספרים, על זה שגרמת לי להגיע להכרעה. זה מאד מרגש בשבילי, גם אם לא ברור למה.

נקודת מבט של הכותב

אז עכשיו יש לי נקודת מבט? מגניב! *אבל כל מה שאתה עושה זה לתאר את מה שהם עושים* אוף, כותב אמיתי ארור. *אתה לא יכול לארור אותי, כי אני אמיתי ואתה לא. חיים קשים, או ליתר דיוק, חוסר חיים קשים!* אתה מעצבן ברמה גבוהה, יאאבנאדם. *זה ביטוי שלי!* אתה עשית שאני אכתוב אותו! *אם אני עושה כאלה טעויות, כנראה שגם אני לא הכותב האמיתי לחלוטין...*

בכל מקרה, אז אני אספר לכם מה קרה: היום אכלתי קמח עם מלח ברוטב פיצ- *אוקיי, עזוב, נקודת מבט כללית.*

נקודת מבט כללית

היית עושה נקודת מבט מכבי! 'מכבי שירותי בריאות!' אני מעדיף את מכבי, לא את כללית! *מאיפה צצת לי עכשיו, מי שלא תהיה? טוב, מה שבטוח, אתה באמת צריך שירותי בריאות. הנפש.* אבל למה אני צריך שירותים? ועוד לא סתם שירותים, אלא שירותי בריאות? לא הבנתי!

ללא נקודת מבט

פרסי, אנבת', ליאו וניקו הגיעו ראשונים למקום המפגש. לא ברור ממש למה כולם ידעו מה זה מקום המפגש, אבל מסתבר שהוא היה ליד האגם.

"ראיתם איזה מגניב?" שאל ליאו. "עכשיו אני הכי חזק בעולם! יוהי!"

"אומרים יוהו," אמר ניקו. "וחוץ מזה, נראה לך שכשזה בתוך הנשק שלנו זה עובד באותה רמה? אולי בכלל זה נחלש עם הזמן? או שזו הייתה הזדמנות יחידה?"

"די להיות פסימיים," אמר פרסי. "פשוט ננסה וזהו! אגוומנטי!" ומתוך החרב שלו יצא זרם מים. הוא כיוון אותו על ליאו, ששלח להבות לאדות את המים.

"אני גם יכול!" קרא ליאו. "אגוומנטי!" אבל מהפטיש שלו לא יצא זרם מים. מרוב הלם הוא הפסיק לשלוח להבות, והמים של פרסי הרטיבו אותו לחלוטין.

"אמרתי לך," אמר ניקו. "אולי אתה יכול לעשות אינסנדיו, כמו שפרסי יכול לעשות אגוומנטי, אבל אפשר רק משהו שקשור!"

"אוף," אמר ליאו. "אני חייב לנסות עוד קצת דברים. אממ... ויראנגיוסיענקאיוס!" ומתוך הפטיש שלו יצא עקרב ענק שהתחיל לרקוד סטפס.

"מתאים לך!" אמרה אנבת'. "זה דפוק וחסר היגיון בדיוק כמוך! טוב, אני גם אנסה משהו שקשור אליי... אתוניסוס!" כל הינשופים ברדיוס חמש קילומטר הגיעו אליה.

"מעניין מה אני יכול לעשות." אמר ניקו. "היואדסו!" הוא אמר בתקווה, ומתוך החרב השחורה שלו פרצו מאות שלדים ורוחות. "מגניב, זה פשוט מחזק לי את הכוח." הוא אמר.

"מנש'מע?" שאל מגנס שהופיע מתוך חור של העולמות הנורדיים. "ראיתם? השרביט שלי נכנס לי ליד, והוא חיזק לי את כל הכוחות! את כולם!"

"את כל מה?"שאל ג'ינקס שהגיע באותו רגע. "ודרך אגב, אתם יודעים שהשרביט נכנס לי ליד, ועכשיו היד שלי היא כמו שרביט?"

"גם לנו זה קרה!" אמר תום, כשהוא הגיע עם כל ששת החברים שלו. "זה ממש מגניב!"

"נכון," אמרה סופי, שהגיעה כבר קודם עם דקס אז היא ידעה על מה מדובר. "אפשר לעשות הכל עם היד עכשיו!"

"אה, גם לכם זה קרה?" שאל ג'ק שבדיוק הגיע. "זה כל כך מגניב! היד שלנו היא שרביט!"

"חשבתי שזה קרה רק לי!" אמרה סרינה, שגם היא הגיעה בדיוק. "אבל זה מרגיש ממש מוזר, שהיד שלך היא שרביט..."

"לי זה דווקא מרגיש נהדר!" קרא ליאו, בעודו מפיל את איידן בתנועות ידיים מתרגשות. "אנחנו השרביטים המהלכים הראשונים בעולם!"

"תספרו גם אותי ואת בתאני!" אמר אריק. "גם לנו זה קרה!"

"מה קרה לכם?" שאלו הארי, רון, הרמיוני, שלמה, דוד, שביט וצביאל. "זה משהו טוב?" הוסיף צביאל בחשש.

"זה לא משהו טוב," אמר יויו. "זה משהו נהדר! השרביטים נכנסו לנו לידיים, ועכשיו הידיים שלנו הן כמו שרביטים!"

"חכו רגע, זה לא נכון!" אמר פרסי. "אני גם הייתי מקווה שזה היה נכון, אבל זה לא נכון!"

"מה זאת אומרת?" שאלה איריס. "הנה, תראה. אקספקטו פטרונום!"את הסוף היא אמרה עם כל שאר החבורה, ומהידיים שלהם יצאו פטרונוסים שונים ומשונים.

"אז זה הכישוף היחיד שאם יכולים לעשות." נאנח ניקו. "כל אחד יכול רק משהו אחד, או שזה פשוט מחזק את הכוחות שלו."

"אתה בטוח?" שאל בייגל. "וינגארדיום לוויוסה!" הוא אמר וכיוון את היד אל עלה קטן. העלה לא זז, ואפילו לא רטט. "אוף." הוא אמר.

"אז מה אני יכול לעשות?" תהה אריק לעצמו, וניסה כמה כישופים. כולם נכשלו. "אוף!" הוא קרא והכה בקרקע, ובמקום שבו הוא פגע נפער חור ומתוכו יצאה לבה ל היד שלו. לא קרה לו כלום. "אה." הוא אמר בקול קטן. "זה מחזק את הכוחות שלי. הבנתי."

"אני יודע מה יעבוד אצלי." אמר איידן. "וינגארדיום לוויוסה!" הוא אמר וכיוון את היד אל סלע. הסלע התרומם שני מטרים באוויר, ואז נחת לבקשת איידן.

"אז אני משנה צורה?" שאלה סרינה. "זה לא הוגן, אני יודעת את זה מספיק טוב!" ולפתע היא הפכה לאריה. היא הפכה לנמר, טיגריס וברדלס לפני שהיא חזרה לצורתה המקורית.

"אז את הופכת לכל החתולים, מזל טוב," אמר ג'ינקס. "ואני, אני מה? אני יודע מלא כישופים, אני מניח ש- אה, רגע." הוא שבר מקל, ותיקן אותו בלחש רפארו.

"אני תוהה מה איתי," אמרה סופי. "אני אנסה את הקסם הקודם שהשתמשתי בו." והיא נעלמה משם בקול נפץ, וחזרה גם ככה. היא נפלה אל האגם והקיאה.

"שניים ברצף לא יעשו טוב לאף אחד," אמר ג'ק. "אני מניח שאני יודע מה איתי. הרחף אותי." והוא ריחף באמת. אחרי כמה זמן הוא נחת.

"לי השרביט בכלל לא נכנס ליד," אמר ג'ושוע. "לא נגעתי בו בכלל, לא ראיתי סיבה." הוא הרים את השרביט, והוא נבלע לו ביד. "אוקיי, מוזר." הוא אמר.

"טוב, מה נעשה?" שאל תום. "אני מניח שאין שום סיכוי שתארחו אותנו במבנה כלשהו? או שאולי אני טועה?"

"צודק, צודק, בואו," אמרה אנבת'. עקבנו אחריה עד למין ביתן נמון יחסית, עשוי מאבן שנראית כאילו היא נלקחה מקרקעית הים, עם צדפים והכל.

"טדאם! הנה הביתן שלי!" אמר פרסי, מחווה אל פנים הביתן. "למעשה זה ביתן פוסידון, אבל אני בן פוסידון היחיד..." הוא גירד בעורפו.

"טוב, לא נראה לי שיש כאן מספיק מקום." אמרה הרמיוני. "חכו רגע. " היא נופפה בשרביטה ומלמלה כמה מילים, והביתן התרחב כל כך שהיה אפשר להכניס לשם 100000 איש.

"מגניב!" אמר אריק. " אבל מה נעשה? רגע, זוכרים שאמרנו שעל כולנו יש ספרים? אז בואו נקרא אותם! ככה נזכה להכיר יותר אחד את השני!"

"בסדר." אמר ליאו. "אבל קוראים את הספר שלך ראשון, זה די פדיחות שיקראו כל מה שעשית."

"ולי זה לא מפדח?" שאל אריק. "מה, אני לא בן אדם?"

"אתה כן, אבל אתה הצעת את הרעיון." אמר ליאון. "וגם אני יודע בדיוק איפה להשיג אחד כזה..." הוא אמר ונעלם. כעבור שתי שניות הוא חזר עם ספר ביד.

"אז," הוא אמר. "מי קורא ראשון?"

אהבתם? אז תגיבו! לא אהבתם? סליחה, אבל זו אשמתכם שלא אמרתם לי לעשות את הפאנפיק השני. חיים קשים!

		הפרק הבא