העורבת הלבנה

בס"ד😊

היי מה קורה?

טוב זה הדבר הראשון שאני כותבת בחיים שלי אז נקווה שזה יצא טוב...

בכל מקרה אני ממש אשמח שתגיבו ותכתבו לי איך לשפר את הכתיבה שלי...

*עוד הערה- בעיקרון הרעיון בא לי מבני הנפילים אבל זה לא קשור בכלל לספרים ויכול להיות שיהיו לי גם כמה טעויות בקאנון אז תתקנו אותי אם זה קורה( פשוט יותר נוח לי לכתוב על עולם שכבר קיים מאשר להמציא אחד חדש)

וכמובן הזכויות יוצרים של קסנדרה קלייר ואני לא עומדת להרוויח מהפאנפיק כסף!

רייבן:

טום ורייבן הלכו ברחוב הצלב הניברט בפריז. מסביבם עשרות סתמיים מיהרו לעסקיהם אבל שני ציידי הצללים לא מיהרו. הם הלכו לאיטם, סורקים את האנשים שמסביבם ומחפשים את השד שיצאו לצוד. לפתע הבחינה רייבן בשד פונה לאחת הסמטאות הריקות שהתפצלו מהרחוב ההומה. היא סימנה לטום ושניהם שלפו את הלהבים שלהם ומיהרו אל הסימטה.

כשניכנסו אל הסימטה הופתעה רייבן לראות שהיא ריקה כשלפתע שמעה את טום, שהיה כמה מטרי מאחוריה, צועק. היא הסתובבה וראתה את השד שתקף אותה. רק לאחר שהרגה את השד, שהיה חזק יותר מכל שד אחר שנלחמה בו, שמה לב לטום, ששכב בתחילת הסימטה. היא מיהרה לרוץ לעברו אבל ככל שרצה מהר יותר הוא הרחק יותר ויותר עד ש

"רייבן" צעקתה של אימה, ננסי, העירה אותה "ארוחת הבוקר מוכנה! תתארגני ורדי למטה"

רייבן התיישבה וניסתה להירגע. עברה יותר משנה מאז מותו של טום, ורייבן ידעה שהוריה לא יאהבו את העובדה שהסיוטים שלה לא רק שלא מפסיקים אלא מחמירים. מתוך הרגל היא בדקה ששרשרת העורב שטום נתן לה עדיין עליה והלכה להתארגן לארוחת הבוקר.

כשרייבן נכנסה למטבח היא ראתה שהוריה במצב רוח טוב.

"מתרגשת לקראת הצהריים?" שאל אותה אביה,ליאו

"ברור" ענתה רייבן וניסתה להיזכר ממה היא אמורה להתרגש.

"אני מקווה מאוד שסיימת לארוז" אמרה אימה ורייבן נזכרה

"שיט" חשבה רייבן "הנסיעה לשיקגו"

"רוי ושרלוט שלחו לנו הודעת אש שהם מחכים לך, ואמך דיברה כבר עם המכשף הראשי שיבוא למכון לפתוח לך שער" המשיך אביה

ואימה הוסיפה "אני בטוחה שאת מתרגשת לפגוש את ג'סיקה, אבל באמת כדאי שתלכי לגמור לארוז"

בזמן שרייבן עלתה לחדרה, היא חשבה לעצמה שאולי יהיה נחמד מאוד לפגוש את ג'סיקה, בת דודתה שלא ראתה זמן רב,  אבל היא הייתה מוותרת על המפגש בקלות כדי לא לפגוש את שאר משפחתה של ג'סיקה.

דודיה הפדחנים של רייבן, רוי ושרלוט עוד היו נסבלים, אבל התאומים השובבים בני האחת עשרה, טיילור וטרבר, שנאו את רייבן והיא שנאה אותם.

וסיימון...

מאז מותו של טום, רייבן לא היתה מסוגלת לדבר עם סיימון.

סיימון בן ה19, הגבוה, עם השיער השחור והחיוך השובב היה כל כך דומה לטום, חברו הטוב, היה פעם בן הדוד האהוב עליה, אבל הוא כל כך הזכיר לה את טום, שהיא לא יכלה לדבר איתו מאז.

היא ידעה שהוריה רוצים שהיא תמשיך בחיים, שתשכח את טום ותתחיל להנות ולנצל את הזמן שנשאר לה, היא ידעה שגם טום היה רוצה את זה, אבל היא לא היתה מסוגלת לשכוח אותו.

אז אני ממש אשמח להערות איך לשפר את הכתיבה שלי!! בינתיים יש לי בראש רק רעיון להמשך אבל אם תיתנו לי טיפים זה יעזור לי לכתוב את הפרקים הבאים ואני ממש אשמח!

אם אתם רוצים שאני אעלה את שאר הפרקים כשאני אגמור לכתוב אותם תכתבו בתגובות

ושאלה אחת קטנה לסיום(כי כבר חפרתי לכם אבל אני מתרגשת אז תתמודדו) להישאר בעולם של ציידי הצללים או להמציא עולם חדש?( לא יהיה שום קשר לספרים של קסנדרה קלייר חוץ מהעולם)

		הפרק הבא