העורבת הלבנה

בס"ד😊

ניקו:

ניקו היה בחדר האימונים כשהפעמון צילצל.

הוא אהב להתאמן. כשהוא התאמן הוא שכח מהעולם שמסביבו, שכח ממשפחתו המתה ומכל המטלות שהיה עליו לעשות.

הוא אהב לשכוח.

אבל כשהפעמון המשיך לצלצל בעקשנות הוא נאנח והלך לפתוח את דלת המכון. בפתח עמדה ציידת צללים חיוורת, בעלת שיער בצבע בלונד לבן מתולתל ועיניים ירוקות.

"היי, אני רייבן" היא הציגה את עצמה.

"אני ניקו" הוא חייך. בחודש האחרון הוא שמע עשרות פעמים על רייבן בת דודתם של האולסנים שבאה לביקור.

"אז את רייבן המפורסמת" הוא אמר.

"ג'סיקה לא הפסיקה לחפור עליך"

הנערה צחקה ונכנסה אל המכון.

"אם היא לא הפסיקה לחפור עלי, אז איפה היא עכשיו?" שאלה בדיוק כשג'סיקה הופיעה בקצה המסדרון ורצה לחבק אותה. בתוך המהומה שנוצרה סביב רייבן ניקו חמק לו בשקט חזרה אל אולם האימונים.

רייבן:

רק אחרי שרייבן אמרה שלום לכולם והתחילה לפרוק את הדברים שלה בעזרתה של ג'סיקה, היא נזכרה בנער החתיך עם השיער הפרוע והעיניים הכחולות.

"תגידי, ג'ס," היא שאלה את בת דודתה "מי זה הנער שפתח לי את הדלת?"

"אווו" עיניה של ג'סיקה נדלקו והיא צחקה "מישהי כאן מאוהבת?" היא שאלה בהתגרות

"אני ממש לא מאוהבת" התעצבנה רייבן

"סתם רציתי לדעת מי הבחור שגר אצל דודים שלי ואני לא מכירה אותו."

"אוקי אוקי, תירגעי" גיחכה ג'סיקה

"זה ניקו. לפני חצי שנה שדים תקפו את הבית שלו וההורים שלו ואחותו הקטנה נהרגו. אחיו הגדול עבר לאידריס והוא לא רצה לעזוב את שיקגו אז הוא עבר לגור איתנו.

עכשיו בואי, הגיע הזמן לארוחת ערב" סיימה ג'סיקה ומשכה את רייבן אחריה לחדר האוכל.

סורי זה קצר אבל אני כותבת את זה בהתחלה בכתב יד וזה נראה לי ממש ארוך...

הפרק הקודם