לילה: שכבתי במיטה. השעון המעורר בטלפון שלי צילצל ברעש. זרקתי את הטלפון על הקיר והתהפכתי לצד השני. ואז משהו נחת עלי. ה משהו הזה, התברר בתור אחותי התאומה, שערה הג'ינג'י מבולגן בעקבות השינה ומסתלסל סביב פניה. "בוקר!" היא קראה בעליצות. גנחתי. "אני שונאת בקרים" מילמלתי לכרית. "יאלה קומי! צריל לארוז! מחר נוסעים להוגוורטס!" היא צעקה לאוזן שלי. קפצתי בבהלה. "אומיגד! לא ארזנו! וואי! זה לא טוב! והיום בחמש יש לנו את הטיסה לאנגליה!" קראתי לחלוטין בבהלה. רצתי לארון ושלפתי במהירות 4 מזוודות. 2 בצבע טורקיז, ושתיים סגולות. "מהר לילי! חייבים לארוז!" התחלנו לשלוף ביחד דברים מהארון ולשים במזוודות. חולצות, גרביים, מכנסיים, חצאיות מיני, בגדים חגיגיים, טייצים, סרטים, שמלות, בגדי גוף, בגדי בלט, חצאיות טוטו... "היי!" קראתי לפתע. "אנחנו שנה רביעית! אנחנו יכולות ללכת לנשף!" אמרתי בהתרגשות הולכת וגדלה. "נכון!" גם לילי התלהבה. רצנו לחדר בגדי הנשפים. לקחנו שמלות ובגדי נשפים אחרים, קישוטים ואביזרים. אחרי זה לקחנו את כל מברשות השיער והאיפור. כשסיימנו לארוז השעה הייתה 14:00 בצהריים ואנחנו היינו מותשות ורעבות. "אני מזמינה לנו פיצה" אמרה לילי. הינהנתי בראשי בהסכמה. אחרי שהזמנו את הפיצה הלכנו להתלבש. אני לבשתי ג'ינס קצרים בצבע כחול וחולצת בטן שחורה, ולילי לבשה ג'ינס קצרים בצבע כחול וחולצת בטן לבנה. אחרי שסיימנו להתארגן ואכלנו את הפיצה הזמנו לימוזינה שתיקח אותנו לשדה התעופה. בדקנו שכל המזוודות (11) בדלת ושלא שכחתי שום דבר, ויצאנו החוצה.
----------------------
היינו בשדה התעופה עם המזוודות שיעלו איתנו לאזור נוסעים וחיכינו לטיסה. "טיסה 572 מקליפורניה ללונדון יוצאת בעוד חמש דקות. נא לעלות למטוס." נישמע קול בכריזה. חייכתי. אנחנו חוזרות להוגוורטס.
|