בית הספר לטוב ולרע - ההמשך?

זה היה אחר הצהריים בהיר, כל התלמידים דיברו בזמן שאכלו ארוחת צהריים. טוב, כולם חוץ מטדרוס, שערבב בעזרת האצבע שלו את המים הצלולים של האגם. הוא השתמש בכישוף שאומר לך את המיקום של מישהו, אבל כל מה שהוא הצליח לראות היה תמונה מעומעמת. הוא ניסה לעשות את זה כמעט מאה פעמים אבל הוא תמיד נכשל. "היי טדרוס! אתה שוב פה." צ'אדיק, החבר הכי טוב של טדרוס, אמר בחוסר אמונה."אני עדיין לא יכול למצוא את זה." הוא קימט את מצחו."אתה לא עייף מלחזור על זה שוב ושוב? אם אתה באמת לא יכול לעשות את זה, פשוט תוותר. היא לא פה יותר, היא מעולם אחר. במקור, היא אפילו לא שייכת לפה." חברו אמר בקול צלול.קמט הופיע על המצח של טדרוס. הוא ניסה לא לכעוס על החבר הטוב שלו, יודע שמה שהוא אומר נכון. הוא רק רצה שהחבר הכי טוב שלו יתמוך בו ויאמין בו. אבל החבר הטוב שלו צדק, זה היה כבר חסר טעם. עברו שנה וחצי מאז שאגתה, הקוראת מגבלדון נעלמה. הם לא מהעולם שלהם, הם לא שייכים לעולם שלהם. אבל הוא לא הצליח לעצור בעצמו מלחכות ולקוות שיום אחד היא תחזור אליו."אני יודע את זה, אני יודע שמה שאתה אומר הוא נכון, אבל אתה לא יכול להאשים אותי. אני אוהב אותה, היא הנערה היחידה שאני רוצה שתהיה המלכה שלי. אני לא יכול לעצור את עצמי מלקוות שעדיין יש סיכוי שהיא תחזור אלי ביום מן הימים." הוא אמר בתקווה.צ'אדיק נענע את ראשו בחוסר אמונה. החבר הכי טוב שלי מחכה לנס, הוא חשב. הוא טפח על הכתף של טדרוס ואמר "אל תשכח שאתה נסיך טדרוס, אנחנו חיים באגדה. לכל נסיך יש נסיכה משלו, אתה חייב למצוא נסיכה חדשה לפני שאנחנו מסיימים ללמוד כאן כדי להמשיך את האגדה שלך. העם שלך צריך שתביא להם מלכה." הוא אמר, מזהיר אותו.טדרוס שתק. מה שהוא אמר הכה בו - זה היה נכון, הוא צריך נסיכה שתהיה המלכה בממלכה שלו. כבן של המלך ארתור, הוא לא יכול לאכזב אותם. אבל הוא לא רוצה לחזור על הטעות שאבא שלו עשה, הוא בחר אישה שעזבה אותם וברחה עם האביר שלה. הוא כבר מצא את האישה שנועדה להיות המלכה שלו, אין לו ספק בכך, אבל היא התפוגגה לתוך האוויר ממש לפניו. הזכרון שלו של אגתה נעלמת היה עדיין ברור בראש שלו. אגתה החזיקה בזרועותיה את הגופה המתה של סופי, אבל לפתע היה הבזק של אור בוהק והיא חזרה לחיים. שתי הבנות זהרו וגופן התחיל להפוך לשקוף, הן צפו באוויר והסתובבו אחת לשנייה. טדרוס היה בהלם, הוא ניסה לתפוס אותה, להגיע אליה ולצעוק "חכי!", אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הן הלכו. הנסיכה שלו התפוגגה לתוך האוויר, וכבר עברו שנה וחצי מאז שהיא נעלמה, אבל הוא לא יכול לשכוח אותה. הוא ניסה לחכות לה במקום בו היא נעלמה, אבל אגתה לעולם לא חזרה. צלצול הפעמון הוציאה אותו ממחשבותיו, זה הסימן שהפסקת הצהריים נגמרה."בוא נלך" אמר צ'אדיק.טדרוס העיף מבט לאגם ואז עקב אחרי צ'אדיק לשיעור הבא שלהם. אחרי השיעור, הוא החליט להתאמן עם החרב שלו. הוא הלך במעלה המדרגות לחדר הרחצה של הבנים להתקלח, אבל הוא עצר כשהוא שמע את פרופסור פולוקס ופרופסור דווי מדברים.

"מה כדאי שנעשה? אם החיזיון נכון, גורלנו נחרץ" פרופסור פולוק אמר באימה. "אנחנו חייבים להתכונן, רק הפרופסורים צריכים לדעת את זה. אם מישהו מהתלמידים ישמע על זה, זה ייצור המולה" פרופסור דווי אמר בקול שקט, היא הפסיקה כשהיא ראתה צל בפינת החדר. אבל כשהיא בדקה את זה, לא היה שם אף אחד. הם המשיכו לרדת במדרגות. טדרוס, שהתחבא מאחורי הדלת בפינת החדר השני התגנב החוצה בשקט."מה זה יכול להיות? האם משהו רע קורה?" הוא חשב בזמן שהחליף בגדים בחדר שלו.זה לילה שקט, הרוח נושבת באוויר הקר. טדרוס מצא את עצמו ביערות האינסופיים. הוא שמע קולות שאגה ושלף את החרב שלו. הוא הסתכל מסביב, חשוך ואין אף אחד. הוא הלך לאט ושמע קולות של רשרוש. הוא כיוון את החרב שלו לכיוון שממנו הגיעו הקולות. לא היה שם כלום. צל הלך לכיוונו, הוא שמר על מרחק, האחיזה שלו בחרב התחזקה. ואז הוא שמע קול. "טדרוס" קול יפה קרא. המום, הוא זיהה את הקול. הוא איחל לשמוע את הקול הזה שוב כל כך הרבה פעמים."אגתה" הוא קרא, ומיד התחיל לרוץ קדימה בשביל להגיע אליה. אבל ערפל עבה הופיע ביניהם. הוא עדיין ניסה להגיע לצד השני של הערפל, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, הערפל הקיף אותו והוא היה כלוא בפנים. לאחר זמן מה, הוא פקח את עיניו וראה את אגתה עומדת מולו, מחייכת. הוא חייך בחזרה, הרים את ידיו לגעת בה - "אהה", היא נאנקה. טדרוס קפא, גבר שכיסה את פניו עמד מאחורי אגתה, מחזיק סכין שדקרה את ליבה של אגתה. טדרוס תפס אותה בידיים רועדות, דמעות צורבות בעיניים שלו. ואז הוא צעק."לא!" צעקה חזקה מילאה את החדר."היי, טדרוס! תתעורר אחי!" צ'אדיק אמר בזמן שהרעיד את טדרוס. טדרוס התעורר, כל הגוף שלו היה שטוף זיעה. בזמן שהוא הדביק את נשמתו הוא הסתכל מסביב, הוא היה בחדר שלו. הכל היה חלום."למה צעקת? היה לך סיוט?" צ'אדיק שאל, מסוקרן למה החבר שלו מזיע כל כך."אגתה" הוא מלמל."אגתה? חלמת על אגתה שוב?" "היא נהרגה, היא מתה בידיים שלי", טדרוס אמר בקול רועד."טדרוס, זה רק חלום רע. זה לא יקרה." צ'אדיק ניסה להרגיע אותו."צ'אדיק, זה הרגיש כל כך אמיתי." הוא ניסה להסביר, אבל לשווא."טדרוס, אתה פרנואידי. זה בלתי אפשרי, אגתה לא פה. איך זה יכול לקרות?""אני לא יודע..." "תשכח מזה, זה רק חלום. כדאי לך להתקלח אחי, אתה ממש מזיע" צ'אדיק גיחך.טדרוס שחה בברכה הרחבה בחדר הטיפוח. הוא עדיין לא הפסיק לחשוב על החלום שהיה לו. זה גרם לכאב בלב שלו, הוא הרגיש כאילו הוא באמת נגע בגוף המת של אגתה. הוא בהה בידיים הרועדות שלו. זה הפחיד אותו אפילו רק לחשוב על זה, גרם לבטן שלו להתהפך. הוא אמר לעצמו שזה היה רק חלום רע, חלום ממש רע.כשהוא סיים, הוא לקח את החרב שלו והזמין את טריסטן לקרב חרבות. כולם צפו בקרב שלהם, הבנות מעודדות את טדרוס. אבל כמובן, קיקו תמיד תעודד את טריסטן. שניהם היו מצויינים, אבל רק אחד מהם ינצח. שניהם שלפו את החרבות שלהם ולקחו את המקומות שלהם. טדרוס זז בקלילות, טריסטן לא ציפה למהירות העצומה שלו. אם הוא ימצמץ אפילו לא לשניה, הוא בטוח יפסיד. היה משהו שונה לגבי טדרוס, הוא היה רציני ולא הסכים לקבל תבוסה. טריסטן ניסה להתחמק מההתקפות שלו, הוא ראה פתיחה ותקף את טדרוס מהצד אבל בהרף עין טריסטן היה על הרצפה, החרב של טדרוס מכוונת לפנים שלו. הם בהו אחד בשני לרגע, ואז טדרוס השיט את ידו לטריסטן, שלקח אותה.

קרה לך משהו?" שאל טריסטן בחשש. "כלום, למה?" "אתה נראה שונה, אתה כל כך רציני. למען האמת אחי, אתה נראה ממש ממוקד" טריסטן אמר בסקרנות."אני פשוט במצב רוח לקרב" "באמת?" הוא שאל, לא מאמין לו."כן." הוא אמר בהבעה ריקה. קיקו והקבוצה של ביאטריקס ניגשו אליהם. ביאטריקס חייכה את החיוך הלבבי ביותר שלה לטדרוס."טריסטן..." קיקו קראה, היא הושיטה לו בהססנות בקבוק מים. "תודה קיקו" הוא לקח את הבקבוק בהכרת תודה.קיקו הרגישה את הלב שלה פועם במהירות וחייכה אליו בשמחה. "זה היה קרב טוב." "טדרוס, הנה, מגבת. היית ממש טוב! אף אחד לא יכול להביס אותך." ביאטריקס נצמדה לזרוע של טדרוס."אהה, תודה... ביאטריקס", הוא אמר וניסה לחייך אליה. הוא קיבל את המגבת כדי שהיא לא תעלב, אבל הוא הוריד את הידיים שלה מהזרוע שלו. קיקו, רינה ומיליסנט התאפקו לא לצחוק. ביאטריקס הסתכלה עליהם בחדות והסתובבה לטדרוס שוב, מנסה לפלרטט איתו, אבל הוא דחה אותה. "מצטער, חייב ללכת" הוא ברח.טדרוס עזב אותם, משאיר את ביאטריקס ההמומה עם החברים שלה. הלחיים הורודות של ביאטריקס הפכו לאדומות, העיניים שלה רושפות בכעס."בחיים לא יהיה לך סיכוי עם טדרוס, אגתה היא הנערה היחידה שהוא אוהב" קיקו אמרה בגאווה."אני לא צריכה את ההערות שלך! ואגתה כבר נעלמה! אז תשתקי" היא צעקה עליה.אתה תהיה שלי, לא משנה מה, טדרוס. אגתה כבר נעלמה ואני היחידה שראויה לך. ביאטריקס חשבה.רוח קרה נגעה בלחייה של אגתה. היא קצרה את הירקות בגינה הקטנה שלהן. יונה לבנה עפה בשמיים, היא הסתכלה למעלה וחשבה זה באמת נהדר לעוף. היא עפה פעם בשמיים כיונה כשהיא השתמשה בכישוף שינוי הצורה, אבל עכשיו היא לא יכולה להשתמש בכשפים יותר. כמה היא ייחלה להיות מסוגלת להשתמש בהם שוב, אבל היא כבר בסדר עם חייה בגבלדון בצורה הנורמלית.

אבל היא עדיין לא יודעת על השינוי הבלתי צפוי שחיכה לה..

מקווה שאהבתם את הפרק

תירשמו כדי לראות עוד...

הצעות חפירות וכל מה שאתם רוצים תכתבו לי!

אוהבתתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא