יומן הזיכרונות של אירמה

מעין פרולוג קצרצר
בספריית הוגוורטס יש יומן מוזר למראה. כריכתו שחורה ורגילה אבל בפנים אין בו דפים בכלל. בתוך היומן יש ניילוניות ריקות. רק שלמעשה הן לא ריקות. אם תסתכלו טוב טוב תוכלו לראות שערות כסופות דקיקות בכל אחת מהניילוניות.
כל שערה כזו היא זיכרון.
זיכרון שמישהו לא רוצה שאחרים ידעו.
יותר נכון מישהי.
כי היומן של אירמה פינץ הוא חברה היחיד. הוא ויתר הספרים.



זיכרון מספר אחת
איש יפה תואר נראה צועד במסדרון. הוא הוריד בזעם ידית שחורה ודלת חומה נפתחה אל חדר קטן. ילדה קטנה ויפהפיה ישבה שם על שרפרף וקראה ספר שהיה נראה יותר גדול ממנה. לצידה היה מונח ספל שוקו. האיש עמד וחיכה שתשים לב שנכנס לחדר, אך הילדה לא הרימה את עיניה.
"אירמה!!" צעק האיש כשראה שהילדה לא עונה לו. הילדה הרימה את ראשה בבהלה. עיניה הכחולות נפערו באימה. היא לא הייתה נראית גדולה, בת תשע בערך, אבל ראו כבר בגילה שהיא יכולה להיות דוגמנית מצליחה. "ס-סליחה אבא, ל-לא שמתי לב שנכנסת" גמגמה הילדה. "סליחה תבקשי אחר כך!" כעס האיש והחליק את בלוריתו הבלונדינית בעצבנות "אנחנו מאחרים לפגישה עם השר, ואת יושבת וקוראת!! חוצפה! קומי מיד ותלבשי את השמלה שלך!". אירמה נאנחה וניגשה אל הארון שלה. "אתה מוכן לצאת כדי שאוכל להתלבש?" שאלה את אביה בקוצר רוח. האיש יצא מהחדר במבט זועם. 'לא להתעצבן' מלמל לעצמו מאחורי הדלת 'כעס עושה קמטים!'.
"או, יקירי, אתה מוכן?" שאלה אותו אישה גבוהה במבטא צרפתי "בוודאי!" אמר לה האיש, "אני מחכה לפגישה הזו בקוצר רוח!". בדיוק אז יצאה מהחדר הילדה הקטנה, לבושה בשמלת שיפון תכולה. "בואי, אירמה!" אמרה לה אימה בנוקשות. הילדה הלכה בעקבות אמה אל הסלון, שם חיכו שתי בנות גדולות יותר ויפות במידה בלתי ניתנת לתיאור. שערן הבלונדיני היה ארוך ארוך, ועיניהן הכחולות היו גדולות ויפות. שתיהן לבשו שמלות בצבע שמנת ושערן היה אסוף בתסרוקת מורכבת. האשה סימנה להן בידה וכולם התחילו להתקדם אל חצר הוילה הגדולה. משרת פתח להם את דלת רכב הפאר שחנה בחוץ והתיישב במושב הנהג. אירמה נכנסה לרכב והתיישבה ליד שתי אחיותיה. "אווו, הנה החננה" הקניטה אותה הקטנה מביניהן במבטא צרפתי מושלם כשל אמה.  "ג'סי די!" אמרה לה הגדולה יותר, "היא לא שווה את המאמץ הזה. חוץ מזה, אמא תכעס אם נריב בפגישה עם שר הקסמים! אז די! שלושתנו בשקט היום! ואת אירמה", פנתה אל אחותה הקטנה, "אבוי לך אם תפריעי!"
אירמה התכווצה במקומה. במקום לריב איתן, היא פשוט המשיכה לחשוב על דורותי ועל הרפתקאותיה בארץ עוץ עד שהגיעו.

		הפרק הבא