יומן הזיכרונות של אירמה

שלום לכולם! סליחה שלא עידכנתי מלא זמן... ניסיתי לכתוב יחסית ארוך...
בכללי קצב ההעלאה שלי איטי והפרקים די קצרים...
תהנו!


הערה קטנה: בפרק הזה ובעוד פרקים יהיו משפטים בצרפתית. מוזמנים לתרגם בגוגל תרגום.


המשפחה הקטנה יצאה ממכונית הפאר אל וילה ענקית ויפה. החלונות היו לבנים, הדשא היה מכוסח בצורות אומנותיות ופסלי שיש יקרים ניצבו בכל מקום. האב נעץ באירמה הקטנה והמבוהלת מבט אזהרה והם נכנסו פנימה אל לובי מהודר.

"או! שלום לך אלג'רנון! ברוכים הבאים!" קידמו את פניהם איש ואשה לבושי חליפות. שניהם היו נמוכים ונראו די מבוגרים.  "אני תומס נלסון, שר הקסמים" אמר והושיט את ידו ללחיצה. אלג'רנון ואשתו, פלורה, לחצו את ידו בנימוס. "זו אשתי, דוריס" הציג תומס את האשה. "אני מאוד שמח להיפגש אתם" אמרה האישה בצרפתית משובשת. אלג'רנון חייך וחשף שתי שורות של שיניים מושלמות. "אנחנו גם שמחים מאוד" ענה בחנפנות. "שניכנס?" שאל שר הקסמים, "יש לנו הרבה על מה לדבר". "רק לפני כן תומס, הבנות שלי עייפות עוד מהטיסה ופריקת הארגזים וישתעממו מהשיחה שלנו. אם אפשר למצוא להן איזשהו מקום ריק…" "בוודאי!" ענתה דוריס והפריחה ניצוץ ורוד מהשרביט. מיד הופיעו במקום שתי משרתות חייכניות. "קחו את הילדות האלו לחדר 549" הורתה להן דוריס. שתי המשרתות סימנו להן לבוא אחריהן במסדרון המרוצף שיש. אירמה הביטה סביבה בהשתאות. "הגענו!" אמרה להן אחת המשרתות "ההורים שלכן נמצאים בחדר 540. אל תפריעו להם אלא אם כן זה משהו ממש דחוף. למדתן קסמים?" "כן" ענתה האחות הגדולה בגאווה, "אני לומדת בבובאטון!" "יופי" אמרה המשרתת, "איך קוראים לך?". "אדליין פינץ" ענתה הילדה הגדולה. "יש לך שרביט?" "עץ מוסקט ושערה שלי. מיוצר בהזמנה אישית" השוויצה אדליין. "שערה שלך?" תמהה המשרתת השניה, שעד עכשיו לא דיברה בכלל. "אני ויליה, אם עוד לא ראית" הסבירה אדליין  "אז אדליין תסמן לנו ניצוצות ורודים אם תצטרכו משהו" סיכמה המשרתת הראשונה ושתיהן יצאו מהחדר.
"על מה נראה לכן שהם מדברים?" שאלה ג'סי את אחיותיה. "בטח על עניינים של השגרירות" ענתה לה אירמה. "למי בכלל אכפת?". שאלה אדליין והוציאה מכיסה אודם. היא משחה את שפתייה מול המראה הענקית שהייתה בחדר, תוך כדי שהיא מחליפה לו צבעים עם השרביט. אירמה נשכבה על הספה הורדרדה בשעמום מדומה. כשהייתה בטוחה שאחיותיה לא מסתכלות היא התגנבה בשקט אל המסדרון. "חדר 540, חדר 540, נו, איפה זה?" היא מלמלה לעצמה. לבסוף היא הגיעה אל דלת לבנה ובוהקת. היא הצמידה את אוזנה לחור המנעול המוזהב והקשיבה.

"אתם צריכים כמה שיותר להשתלב בארץ" נשמע קולה המנומס של אשת שר הקסמים, "לכן הדירה שלכם היא ממש בלב לונדון. חוץ מזה, חשבנו שהבנות שלכם יעברו ללמוד בהוגוורטס". אירמה החווירה מצדה השני של הדלת. "בשום פנים ואופן לא!" קבע קול החלטי. אירמה זיהתה את קולו של אביה. "כדאי לכם. יש לנו מורים נהדרים. זה יעזור לכם להשתלב" אמר קול גברי חדש. שר הקסמים. "הבנות שלי ילמדו בבובאטון. אנחנו צרפתיים וכך נשאר". "אדוני השגריר, אולי תסכים להתפשר קצת? הבנות הגדולות שלומדות בבובאטון ישארו שם, והבנות הקטנות שעוד לא גילו יכולות קסם ילמדו בהוגוורטס" הציעה אשת השר. שתיקה השתררה. "יש רק אחת" אמר קולו של אלג'רנון בפתאומיות. "מה אחת?" שאל השר. "ילדה אחת שעוד לא גילתה יכולות קסם" הסביר קולה של אימה של אירמה. "אז אתם מסכימים לשלוח אותה אלינו?" שאלה אשת השר בעדינות. אלג'רנון ופלורה עברו להתייעץ בצרפתית.
"Eh bien… elle est complètement stupide de toute façon… rien n'est sorti d'elle…" ניסתה אימה של אירמה לשכנע את אביה," Qu'importe? Elle peut aller dans cette école à mon avis"
שתיקה קצרה. "טוב", אמר אביה של אירמה לבסוף, "אני חושב שנשלח את אירמה לבית הספר הזה שלכם. איך אמרת שקוראים לו? האואגרסט?"

הפרק הקודם		הפרק הבא