הילדה החדשה

הסיפור מבוסס על הפאנפיק "הסודות מתגלים" של המשתמשת "עמית שגיב"

מרבית הקרדיט הולך אליה.

קישור לפאנפיק שלה יופיע בסוף הפרק.

נ.מ אן

קוראים לי אן וואקר, אני בת 14, שזופה מעט, עם שיער ברונטי ועיניים בצבע קפה.

ועכשיו, המשפחה שלי- אבא שלי- וויליאם, בן 41. אמא שלי-  אלינור, בת 40. 

אחותי האמצעית- אמה, בת חמש. הקטנה ביותר- הילרי, בת שנתיים.

בסוף שנה שעברה העיפו אותי מבובאטון כי.. בואו נגיד שהשיער של אליזבת', ביתה של המנהלת, נמצא עכשיו בפח.

ואל תעזו לומר שבטח הגזמתי, כי אני בטוחה שגם אתן הייתן מתעצבנות אם "האויבת"  שלכן הייתה גונבת לכן את החבר!

ולא רק זה, הוא אפילו לא התנצל על כך שבגד בי, וממש לא אכפת לי שהוא היה תחת השפעת שיקוי!

אז העיפו אותי מבובאטון, ועכשיו אני בדרכי להוגוורטס.

אמנם, כשהגיע הרגע לא ידעתי מה לעשות. איך עולים על רציף ¾ 9 ?

הלכתי לעבר נערה ג'ינג'ית, בהירה עם נמשים ועיניי אזמרגד, מכיוון שראיתי שיש לה ינשוף.

בקיצור, התקרבתי ושאלתי "סליחה? את יודעת איך מגיעים לרציף? אני חדשה פה"

היא פנתה אלי ושאלה "את לא מבוגרת מידי כדי להתחיל עכשיו?"

הזעפתי פנים ועניתי  "העיפו אותי מבובאטון" היא מיהרה לומר סליחה ולהסביר לי איך עולים על הרציף.

אחרי שעברה גם היא לרציף שלנו, אמרה "אני לילי אוואנס. את יכולה להצטרף אלי ולחברות שלי אם את רוצה"

הנהנתי ואמרתי "קוראים לי אן וואקר. תודה, אני אשמח"

התהלכנו ברכבת עד שהיא מצאה את חברות שלה. 

רק פתחתי את הדלת, ואחת מהן קפצה עלי.

לא התכוונתי להיות לא מנומסת, אבל שאלתי "סליחה, מי את?"

היא התנתקה ממני וזאת שנשארה לשבת שאלה "כבר הספקת לשכוח אותנו, אנני?" פתאום זיהיתי אותן.

"לי! אמ'! סליחה, לא הספקתי לראות אתכן לפני שאמילי קפצה עלי"

לליאם היה עור חיוור עם נמשים ושיער שחור, ארוך וגלי, שתמיד היה פזור. העיניים שלה נראו כאילו הן עשויות משבבים של קרח.

לאמילי היה עור שזוף ושיער בצבע קינמון, שהיה אסוף בשתי צמות. עיניה, לעומת עיניי אחותה, היו בצבע שמים ביום חמים.

למרות שליאם ואמילי תאומות, האופי, כמו המראה שלהן, היה די הפוך.

ליאם אוהבת לרכל והיא האחות היותר בוגרת נפשית, כל עוד זה לא נוגע לבנים. היא גם תצחק על חשבונך ללא היסוס.

אמילי היא נערה מתוקה ואופטימית, שתמיד תנסה לעזור לך.

לילי העירה אותי מהרהורי בכך שאמרה "ובכן, אני רואה שאת מכירה את ליאם ואמילי" 

"אההה כן, אני והתאומות גרין מכירות כבר הרבההה זמן"

אמילי הינהנה וליאם שאלה אותי "את לא אמורה להיות בבובאטון?"

גלגלתי את עיניי והסברתי שהעיפו אותי.

ליאם צחקה ואמילי אמרה "לא נורא, יהיה לך הרבה יותר כיף בהוגוורטס!"

אחרי שכולן התיישבו, הבנות התחילו להסביר לי על הקונדסאים.

כל אחת תיארה אותם שונה.

לילי אמרה "פוטר הוא פוץ, סיריוס הוא *גלגול עיניים* מטומטם, פיטר שמנמן ורמוס…

באמת שאין לי מושג איך רמוס נתקע איתם!"

אמילי חרצה ללילי לשון ואמרה "לא נכון! ג'יימס נחמד, סיריוס חופר, פיטר שמן ורמוס...  רמוס פשוט חלומי!"

ואז ליאם החליטה ששתיהן טועות ו- "ג'יימס מהמם, סיריוס חתיך אש, פיטר שמן ורמוס חכם!"

זו רק אני, או שכולן הסכימו על זה שפיטר שמן?

"אז, באיזה בית את רוצה להיות?" שאלה אמילי, מנסה להעביר נושא, ואני עניתי "אני חושבת בגריפינדור, אבל אם לא אז ברייבנקלו" 

בדיוק אז נשמע קול של נער מכיוון דלת התא.

"האם אפשר להפריע לכן?"

הסתכלתי לשם וראיתי ארבעה נערים עומדים בפתח.

לנער שדיבר היה גוף חסון, שיער שחור פרוע ועיניי אגוז.

"שלום גם לך פוטר. ועכשיו, קישטה" אמרה לו לילי.

"רגע, לא תכירי לנו את הנערה החדשה?" שאל נער חטוב בעל שיער שחור מעט ארוך ועיניים אפורות עם רסיסים של כחול. 

"שלום, שמי סיריוס בלק" הוא אמר וחייך אליי.

הייתה שתיקה לחצי דקה ואז הוא צחק ואמר  "בדרך כלל זה השלב שבו את אמורה להגיד את השם שלך" 

חייכתי ואמרתי "אן וואקר, נעים להכיר. עכשיו, אני מנחשת שרמוס הוא זה שעומד לידך, ופיטר מסתתר מאחורה"

רמוס בא לפתוח את פיו, אבל ג'יימס שרק ואמר "דיברתן עלינו הא, בנות?" ולילי השיבה לו בארסיות "רק הסברתי לה מי הכי מעצבנים בהוגוורטס. לא אתה, רמוס" 

רמוס נופף לנו לשלום ואז גרר את חבריו משם.

כעבור בערך שעה של דיבורים, הגענו להוגוורטס.

עלינו על הכרכרות, וארבעה בנים הצטרפו אלינו. כן, ניחשתם נכון, אלה היו ג'יימס, סיריוס, רמוס ופיטר.

 שאלתי "אתם יכולים לשבת בכרכרה אחרת? מחניק פה"

לא באמת היה כ"כ צפוף, אבל לפי מבטה של לילי, אם הם לא ילכו יהיו לנו שלוש נערות המומות, שלושה נערים כועסים, לילי אחת מרוצה וג'יימס אחד מת.

סיריוס נתן לי מבט של 'את מנסה לשקר לנו?'

ג'יימס רק הביט בלילי בהערצה.

רמוס היה היחיד ששם לב למבטה של לילי, ושוב היה זה שגרר אותם משם.

לילי נאנחה בהקלה, פנתה אלי ואמרה "תודה! הבחנת שסיריוס שם עליך עין?" הנהנתי ופניתי לאמילי וליאם.

אחרי כמה רגעים של שתיקה אמילי שאלה

"אז איפה היית בחופש? לא ראינו אותך בכלל!"

"אההה, הייתי אצל בני דודים שלי במנהטן"

לילי הרימה את ראשה במהירות ושאלה

"באמת? איך זה שם? זה שונה? איפה בדיוק היית? איך המבטא שלהם? שמעתי שאמור להיות פשוט מדהים בניו יורק!"

אמילי וליאם החליפו מבטים ואז פרצו בצחוק. 

אני עדיין הייתי מבולבלת ממטר השאלות שהוטח בי.

הרמתי את ראשי כדי לראות איך הבנים מסתדרים אבל מבטי נתקל בטירת הוגוורטס.

פי נפער ועיניי התעגלו.

"וואו" לחשתי.

ואז ליאם הרסה את הרגע בזה שצחקה על מבטי ההמום.

הנה הקישור המקורי, אם מישהי.ו רוצה-

https://hportal.co.il/index.php?act=fanfiction&showpic=12110&showchap=1

		הפרק הבא