לילי ולונה

"בוקר טוב אמא!"  "בוקר טוב מתוקות שלי!"   אמרה אמא של לילי ולונה- ג'יני  "אמא את זוכרת מה יש היום, נכון?"  "לא, מה יש?  סתם! אני אשכח את היום הולדת שלכן?!"   "ברור שלא!"  צעקו לילי ולונה ביחד "טוב, אז אתן תשבו ואני אביא לכן ארוחת בוקר מיוחדת ביותר!" אמרה אמא בהתרגשות  "תודה אמא"  "ממש תודה!" אמרה לונה  "אהה.. אמא ראול הגיע"  "יופי, את יכולה בבקשה לתת לי?"   "אמא?"  "כן, חמודה"  "את קיבלת משהו ממש מוזר...  מהוגוורטס"  "מה?!  איזה כיף! אבל חמודה זה לא בשבילי"  אמרה אמא בהתרגשות - ממש בהתרגשות -  "אז בשביל מי?" שאלו לונה ולילי ביחד  

"בשבילכן!"  צעקה אמא והקול הזה הידהד לי בראש עד שלפתע משהו עצר אותו "אבל אמא, איפה נקנה את כל הדברים?"   "בסמטת דיאגון!"  אמרה אמא בגאון  "במה?!" התפלאו לילי ולונה  "בסמטת דיאגון,  מחר אתן תראו"  אמרה אמא כאילו שזה המקום הכי יפה בעולם.

לאחר 10 דקות של שתיקה: 

"אהה  אמא?"  "כן, לילי"  "אנחנו יוצאות לפארק, אנחנו יכולות לקחת איתנו כמה עוגיות?"  "בטח, ברור"  אמרה אמא - אמא שלנו היא הייתה אופה מצוינת -  "תודה"  אמרה לונה - לונה תמיד שמחה, גם אם ממש עצוב - "כן, אנחנו נחזור בערך בשעה 18:30  טוב?"  - ואני לילי תמיד.. תמיד.. אני לא יודעת במדויק, אני רק יודעת שאני דומה לסבא רבא שלי שבעצם אף פעם לא הכרתי אותו -  "מצוין, תהנו לכן!"  "מבטיחות, ביי"  אמרה לונה  

לאחר שעה וחצי:

טוק טוק טוק "פתוח!"  אמרה בקול אמא "היי אמא, הגענו"  "היי מתוקות שלי, איחרתן קצת"  "מה?!"  אמרו לילי ולונה בפליאה "אמא, אנחנו איחרנו ב 15 דקות"  "נכון אבל אני לא כועסת, הכל בסדר"  "אין מצב! בשעון של לונה היה כתוב 18:10 כשיצאנו מהפארק, אז רצנו לפה כי ראינו שאיחרנו" "טוב, אז כנראה שלונה שכחה לכוון את השעון שלה"  אמרה אמא והביטה בלונה במבט מוזר שאף פעם לא ראיתי אצלה, זה היה... אה כן! זה היה מן מבט של זה "לא מתאים לך" וגם "איך את שכחת דבר כזה?" וגם טיפה משועשע  "מה?! שכחתי להעביר לשעון קיץ"  אמרה לונה וצחקה קצת  " לא לשעון קיץ, את פשוט צריכה לכוון את השעון שלך לפי שעון הקיר שבסלון, הוא ממש מכוון" וזה היה נכון אבל לא בגלל השעון, או שכן- בעצם ההורים שלנו הפעילו קסם על השעון כדי שתמיד יהיה מכוון בצורה ממש מדויקת אבל לי וללונה הם לא כיוונו כי הם חושבים שאנחנ צריכות ללמוד להשתמש גם בלי קסם במכשירים כמו: מחשב, טלפון, טלוויזיה וכל מיני מכשירים חשמליים אבל אנחנו הרבה יותר מעדיפות את דרך הקסם- מתי שאנחנו הולכות אל הפארק אנחנו קופצות דרך הנדנדה אל הגג של הבית הקרוב ואז נוחתות למטה בשלום, אבל אסור שיראו אותנו אז אנחנו כמעט תמיד הולכות בחושך שכמעט ואין אף אחד.     

אבל עכשיו בשעה ממש מאוחרת של הלילה העדפתי לחשוב על דבר אחד שגם עליו אני אחלום- על איפה שאנחנו נהיה מחר בסמטת דיאגון

		הפרק הבא