הארי והקונדסאים

ויתור זכויות לרולינג.

אני מקווה שתאהבו את זה, ובכל מקרה, תגובות. אני לא אוהבת שמתעלמים ממני. הערות, הארות, ברכות, בקשות, ועוד יתקבלו בשמחה רבה.

הרמיוני חפשה בכל הרכבת את הארי ורון, והיא לא מצאה. היא כן מצאה את ג'יני,שהסמיקה קשות ברגע שהזכירה את הארי, ויכלה לומר לה שמשפחת וויזלי הגיעו ברגע האחרון והארי ורון היו אמורים להיכנס אחרונים לרציף, אבל היא לא ראתה אותם מאז. 

הרמיוני נאלצה להסיק שהם פשוט לא עלו לרכבת. היא הלכה לחפש לה תא. היא פתחה באקראיות את אחד התאים, וגלתה שבפנים נמצאת החבורה של פוטר. הקונדסאים, הם קוראים לעצמם, אם היא לא טועה. הם היו מסודרים בדיוק בסדר הישיבה שבו הם היו מסודרים לפני שנה. מוחה של הרמיוני קפץ שנה אחורה. 

היא היתה ילדה נרגשת, שבראשה משוננים כל ספרי הלימוד שלה פלוס איזה ספר או שניים. היא נזכרה איך שפתיו של רמוס התעקלו אט אט לשמע הדברים ששמע, -בעיקר דיבורים על לימודים- וכשבקשה שמישהו מהם יספר לה על הוגוורטס, הוא קם.

"הי, הרמיוני," אמר רמוס, והרמיוני כמעט הופתעה לרגע שהוא יודע את שמה. היא התעשתה במהירות.

"הי. מישהו מכם ראה את הארי או רון?"

"לא," ענה רמוס.

"לא," אישרו סיריוס, ג'יימס ופיטר.

"לא ציפיתי שתראו אותם. חיפשתי אותם בכל הרכבת והם לא עליה."

הם הביטו בה. "את צריכה עזרה?" שאל רמוס.

"לא לא, אני מסתדרת." אמרה הרמיוני באנחה. "אם בכל זאת הם על הרכבת הם כבר ימצאו אותי."

"אתם חושבים שהם עזבו את הלימודים?" שאל ג'יימס בשמץ של תקווה.

"לא לא," אמר רמוס בקול מרגיע. "הם בטוח יבואו מתישהו, מחר אם לא היום. אני לא מכיר אף אחד שנשר מהוגוורטס."

"טוב, תודה, בי." אמרה הרמיוני ויצאה, לחפש שוב את ג'יני. והרחק הרחק, מעל דלת התא הנסגרת, שטה לה בין עננים איזו טרנטה חלודה, שהלכה והתעייפה ככל שהמסע נמשך צפונה.

______________

"מה?" צרחה הרמיוני. "סילקו אותם???"

"אני רק אומרת מה ששמעתי," אמרה פרוואטי.

הרמיוני חצתה את החדר בריצה ונסתה לצאת מהחור של התמונה, אבל רמוס עצר אותה.

"הרמיוני, הירגעי," הוא אמר.

"אבל הארי ורון-"

"אפילו אם הם באמת עשו את זה, לא יסלקו אותם."

"איך אתה יודע?" היא שאלה בתדהמה.

"כי עוד לא סילקו את סיריוס וג'יימס."

"וסיריוס וגיימס - הטיסו מכונית להוגוורטס?"

"טוב, הם לא הטיסו מכונית, אבל תאמיני לי שהם עשו דברים יותר גרועים. להארי ורון יש תיק נקי."

"תיק נקי- בשנה שעברה הם-"

"הרמיוני," הוא נאנח, "אני יודע מה היה בשנה שעברה, אני הייתי בהוגוורטס, ואני אומר שאם לא סילקו עדיין את ג'יימס, גם אותם לא יסלקו."

"אתה לא יכול להגיד דבר כזה." היא קבעה, עקפה אותו, ויצאה מהחור.

הרמיוני מצאה את הארי ורון רק כשחזרה למול התמונה - הם לא ידעו את הסיסמה.

"הנה אתם! איפה הייתם? התרוצצו פה שמועות פשוט מגוכחות - מישהו אמר שסילקו אתכם מבית הספר מפני שעשיתם תאונה עם מכונית מעופפת."

"טוב, לא סילקו אותנו," אמר הארי בקול שהיה אמור להיות מנחם.

"אתה מתכוון להגיד שבאמת טסתם לכאן?" היא צווחה.

"די להטיף מוסר," אמר רון בקוצר רוח, "ואולי כבר תגידי לנו מה הסיסמא החדשה?"

"הסיסמא היא 'ציפור כרבולת'," אמרה הרמיוני בקוצר רוח, "אבל זה בכלל לא העניין -"

אולם דבריה נקטעו כשדיוקן האישה השמנה סב פתאום על צירו, ופרץ פתאומי של מחיאות כפיים נשמע מאחוריו. כמעט כל תלמידי גריפינדור היו ערים, וישבו צפופים בחדר המעודון. וכולם מחאו כפיים, מלבד כמה ספורים: רמוס רק חייך אליהם בשעשוע, ג'יימס נראה עצבני משהו, לילי שלחה לעברם מבט צונן ופרסי נראה לא פחות כועס מהרמיוני. למראהו, הארי סימן לרון והם עלו ביחד למעלה, לפני שיספיק להגיע ולצעוק עליהם.

______________________

למחרת, רון קיבל צרחן, שאף שלא היה נחמד לשמוע ככה את גברת וויזלי צורחת מול כל האולם, לפחות הוא הפשיר מעט את יחסה של הרמיוני, שחשבה כנראה שקיבלו את עונשם.

השיעור הראשון היה בתורת הצמחים עם הפרופסור ספראוט, מכשפה נחמדה ומאוד מאוד מלוכלכת שבדרך כלל היה לה מצב רוח טוב, אבל היום היא נראתה עצבנית - והסיבה לכך עמדה ממש מאחוריה. פרופסור לוקהרט טען שעזר לה לחבוש את הערבה המפליקה, אבל הוא כנראה בעיקר הפריע.

לפני שנכנסו לחממות, לוקהרט פנה אל הארי.

"הארי! רציתי להחליף איתך מילה- פרופסור ספראוט, לא אכפת לך אם הוא יאחר בכמה דקות, נכון?"

אם לשפוט לפי פניה הזועפים של הפרופסור ספראוט, זה דווקא כן היה אכפת לה, אבל לוקהרט אמר, "ודאי שלא," וסגר בפניה את דלת החממה.

"הארי," אמר לוקהרט, ושיניו הבולטות בהקו באור השמש בזמן שנענע בראשו. "הארי, הארי הארי."

הארי, שלא התרשם כלל, לא אמר דבר.

"כששמעתי- טוב, כמובן, זה היה לגמרי באשמתי. הייתי מסוגל לבעוט בעצמי."

להארי לא היה מושג על מה הוא מדבר. הוא עמד לומר זאת, כשלוקהרט המשיך, "אני לא יודע אם אי פעם הייתי כל כך מזועזע. להטיס מכונית עד הוגוורטס! טוב, כמובן, מייד ידעתי מדוע עשית את זה. זה בלט למרחקים. הארי, הארי, הארי."

מרשים מאוד היה לראות איך הוא מצליח לחשוף כל אחת מהשיניים הבוהקות אפילו בזמן שלא דיבר.

"הדבקתי אותך באהבת הפרסום, מה?" אמר לוקהרט. "העברתי אליך את הג'וק. עלית איתי לכותרות, והשתוקקת לעשות את זה שוב."

"אה- לא, פרופסור, אתה לא מבין-"

"הארי, הארי, הארי," אמר לוקהרט, שלח יד ואחז בכתפו. "אני מבין. זה רק טבעי לרצות קצת אחרי הטעימה הראשונה-" 

"אה - פרופסור, אני ג'יימס," קטע אותו הארי בהברקה פתאומית.

"מה?" התבלבל לוקהרט.

"אני ג'יימס. לא הארי. אנחנו פשוט נורא דומים." ג'יימס ירצח אותו אם הוא ישמע על זה אי פעם.

"אה-" מרוב הפתעה לוקהרט עזב אותו. הארי מיהר להיכנס לחממה. לוקהרט נותר מאחור, המום.

_____________

"שלום כולם. אז אני אהיה הקפטן החדש השנה בקבוצת הקווידיץ' הזאת, אחרי שאנלסון עזב. קוראים לי אוליבר ווד, ואני כמו שאתם יודעים אני אעשה לכם מבחנים - הרי בשביל זה באתם לפה." [הערה - אנלסון הוא בחור מהתקופה של הקונדסאים, ורק אחרי שהוא עזב ווד נכנס.]

היו בערך חמש עשרה מתמודדים ביציעים וכל השאר היו מעודדים; להארי היה ברור שהוא עומד להישאר - הוא הרי היה השחקן הצעיר ביותר במאה האחרונה בשנה שעברה, והסיבה היחידה שלא נצחו אז היתה שהארי שכב במרפאה.

המבחנים התחילו. רוב השחקנים מהשנה שעברה נשארו. המבחנים למחפש היו אחרונים, והיו שלושה מתמודדים: אחד שלא באמת היה שחקן טוב, הארי, וג'יימס.

כולם - חוץ מג'יימס - היו בהלם כשגילו שג'יימס לא פחות טוב מהארי, וזה אומר הרבה - אמרו שהארי יותר טוב מצ'ארלי וויזלי, המחפש האגדי של גריפינדור.

אחרי כמה מבחנים שבהם התוצאה היתה תיקו גמור, ווד התייאש.

"תקשיבו, חבר'ה, נהיה כבר מאוחר. תחזרו לפה מחר בשעה שש, אני אבחר אחד מכם והשני יהיה רודף. ככה שנצטרך להחליף את אחת הרודפות שלנו, אבל זה לא נורא, כי תהיה לנו רודפת חלופית מעולה. תזכרו! מחר, בשש, שניכם פה!"

"כן, אוליבר," השיבו הארי וג'יימס ביחד.

"איפה היית עד עכשיו?" שאל הארי את ג'יימס בתדהמה שיצאו ביחד מחדר ההלבשה.

"לוי'דע," אמר ג'יימס, "אבל אני לגמרי עוקף אותך מחר."

"אני מניח שלא יהיה עד כדי כך נורא להיות רודף," אמר הארי בהרהור, "אם כי זה יהיה מוזר."

_________

ג'יימס ישב בשיעור טיפול בחיות הפלא והקשיב כהרגלו. כהרגלו - משמע הוא לא הקשיב.

"ריתוק, פוטר!" קרא הפרופסור קטלבורן בכעס. "היום, בשש, אצלי במשרד!"

"אבל - פרופסור, היום המבחנים לקווידיץ', ביני לבין הארי!" קרא ג'יימס בבהלה. "אולי יהיה אפשר לדחות את זה למחר?"

"לא!" כעס קטלבורן. "שתלמד לא להפריע לי יותר בשיעורים!"

________

"איפה ג'יימס? כנראה החליט להבריז לנו." אמר ווד. "נחכה עוד חמש דקות."

הארי וווד חיכו בסבלנות, אבל ג'יימס לא הגיע.

"טוב, הארי, זכית במקומך בקבוצה כמחפש ביושר. ג'יימס יאלץ להיות רודף, ואני אצטרך להודיע לאליסיה - אנחנו לא יכולים להיות עם ארבעה רודפים."

הארי היה מאושר.

___________

הפרופסור מקגונגל הפכה את עצמה לחתולה, לקול מחיאות הכפיים של ילדי הכיתה. היא חזרה לעצמה, והתחילה להסביר על אנימאגים.

ואז, לקראת סוף השיעור, קרה משהו שמעולם לא קרה קודם בשום שיעור כלשהו.

ג'יימס הרים את ידו.

הפרופסור מקגונגל מצמצה בהפתעה ואז אמרה, "כן, מר פוטר, אתה יכול ללכת לשירותים."

"לא, פרופסור, יש לי שאלה."

נשמעו צחוקים, אפילו שפתיה של הפרופסור מקגונגל נמתחו מעט.

"רק רגע, אתה רציני?"

"לא, פרופסור, אני ג'יימס. פרופסור," הוא המשיך על רקע גל של צחוק. 

מקגונגל הרימה את ידה ושקט השתרר שוב. "כן, פוטר?"

"כמה זמן בערך לוקח להפוך לאנימאגוס?"

מקגונגל הרימה גבה. "במקרה הטוב, כמה שנים, אבל קסמי אנימאגוס יכולים להשתבש בצורה כזאת שעדיף לא לנסות, וזו גם הסיבה שמשרד הקסמים עוקב מקרוב אחרי כל אחד שמנסה זאת."

"מה היה העניין, ג'יימס?" שאל סיריוס כשיצאו מהשיעור.

"רק תהיתי לעצמי," אמר ג'יימס והנמיך את קולו, כך שרמוס יוכל לשמוע, "אם זאבי אדם יכולים לפגוע בחיות."

"ג'יימס!" הזדעק רמוס.

"מה?" שאל ג'יימס בתמימות.

"טוב נו, אנשי זאב לא יכולים לפגוע בחיות מעבר לפציעה, אבל אני לא יודע לגבי אנימאגוסים."

"אז נצטרך לבדוק את זה," אמר סיריוס.

"אוך, לא -" אמר רמוס בייאוש.

"חבל על המאמץ, רמוס," ג'יימס טפח על כתפו. "אנחנו ממילא לא נקשיב לך."

___________

"כמה שנים - זה המוווווווון זמן," אמר סיריוס לאחר שגמר את החיבור בשביל מקגונגל.

"אז נצטרך להתמודד." טען ג'יימס. "אלא אם למישהו יש רעיון איך לקצר את התהליך."

"אבל אנחנו התלמידים הכי מוכשרים בבית הספר!" מחה סיריוס.

"דברו בשם עצמכם," אמר פיטר, שעוד התאמץ, בעזרתו של רמוס, לגמור את החיבור.

"כן, טוב," הסכים ג'יימס, מתעלם מפיטר, "אבל בתור התחלה נצטרך ללכת לספרייה, ואני לא בטוח שהספר הנכון בדיוק יקפוץ לידיים שלנו. אלא אם רמוס מוכן לעזור."

"רק אל תערבו אותי בזה," אמר רמוס מייד.

"בקיצור, אז רק להבין איך לעשות את זה בלי לשבש את הקסם עלול לקחת כמה שנים." סיכם ג'יימס. "נוכל ללכת לספרייה כבר הערב…"

"הרמיוני." אמר סיריוס לפתע.

"מה?"

"הרמיוני, היא יכולה לעזור לנו!"

"מה זאת אומרת?"

"לעזור לנו, ג'יימס!" קרא סיריוס. "יש בעיות?"

"אוקי, בוא נתחיל מזה שהיא קטנה ממנו בשנה…"

"היא חכמה כמעט כמונו, ולה יש את היכולת לקרוא ספרים - אפילו יותר מרמוס, אם תרצה. לנו, תגיד מה שתגיד, אין את היכולת הזאת, ורמוס דווקא לא יעזור לנו,"

"וגם, זה יכול להיות נפלא: 'שלום, הרמיוני, את מוכנה בבקשה לעזור לנו? אנחנו מתכננים להפוך לאנימאגים בניגוד לחוק…' היא תמות על זה!"

"מצחיק, ג'יימס. אנחנו יכולים להגיד שיש לנו עבודה בשביל בית הספר. היא בטח תרצה לעזור לנו." אמר סיריוס.

"היא לא כמו כל בת אחרת, היא לא בקטע של, הו, סיריוס ביקש ממני עזרה! בואו נעשה את מבוקשו!"

"אני יודע שלא, אבל היא הרמיוני! היא תהיה מוכנה לעזור לכל אחד, אם הוא רק יצטרך עזרה."

"אוקי, סיריוס, אני נאלץ להסכים איתך. נשאר רק לשכנע את הרמיוני."

__________

"מה הם רצו ממך?" שאל הארי מיד.

"סתם, עזרה בשיעורי בית. עבודה בשינויי צורה." ענתה הרמיוני.

"הם? ביקשו ממך עזרה בשיעורי בית?" שאל רון בתדהמה.

"כן, מה הבעיה?"

"שזה ג'יימס וסיריוס! זה ממש ממש ממש לא מתאים להם לבקש עזרה מבת, ועוד שקטנה מהם!" אמר הארי.

"זה הגיוני, בסך הכל! הם צריכים לקרוא ספרים בשביל זה, וחייבים להודות שלא נראה שאחד מהם פתח ספר אי פעם! אז הם ביקשו עזרה, וזה לגמרי הגיוני שהם יבקשו ממני כי, טוב -"

"כי את התלמידה הכי חכמה בבית הספר?" הציע רון. הרמיוני הסמיקה.

"כן, ואתה נעשה חשדן, הארי, רק בגלל שאתה לא מחבב את ג'יימס!"

"ובצדק," הוסיף הארי. "על מה העבודה הזאת?"

"על אנימאגים - ולא, זה לא מה שאתה חושב, הארי, הם באמת לומדים עכשיו על אנימאגים." אמרה הרמיוני.

,"לא אמרתי כלום." אמר הארי והתמתח. "טוב, צריך לעשות את החיבור של בינס…"

כמו שאמרתי בהתחלה - תגובות בונות, הערות, הארות, ברכות, בקשות, שאלות והתחננויות להמשך יתקבלו בברכה.

		הפרק הבא