אוונס- אני אוהב אותך

 פרק 2: אף פעם לא דואג

~ג'יימס~

ישבתי על המיטה שלי, מוקף בוילון האדום והכבד. 

חשבתי על אירועי אחר- הצהריים. היא באמת שונאת אותך. קול קטן לוחש במעמקי תודעתי 

היא לא! אל תחשוב שטויות! היא סתם כעסה.. לא משנה כמה שניסתי לשכנע את עצמי, לא הצלחתי. 

היא השוותה אותי לאדם שקראה לה, טוב, בכינוי המכוער הזה!

"אתה בחיים לא היית קורא לה ככה." סיריוס עבד ליד המיטה שלי. קצה הוילון בידו. 

אפילו לא שמתי לב שהוא הסיט אותו. 

הוא התיישב על הסדינים העבים, והסתכל בי במבט דואג. 

כשאני חושב על זה לאחור, כנראה הייתי צריך לחשוד כבר אז שמשהו חשוד, הוא אף פעם לא דאג!

בשיא המהירות הוא עמד על הרגליים, מרים את ידיו שעד לרגע היו כמו מאחורי כבולות מאחורי גבו, ושופך עלי דלי מלא מים. היה נחמד מאוד. 

ישבתי עם עיניים פעורות, מרותק למקום. אה, וספוג מים!

סירוס קטע את ההלם שלי עם צווחות צחוק רמות 

"סריו-" התחלתי להגיד באיום, אבל אז, כמו משמיים- 

לילי אוונס נכנסה לחדר 

"אוונס!" דילגתי מהמיטה, מנסה להראות כמה שפחות מטופש

"אה, אני יכולה ללכת. נראה שהגעתי בזמן קצת לא מתאים.." היא התחילה להסמיק 

"לא-לא-לא! את בזמן הכי מתאים!" שיקרתי בלבביות. סיריוס גיחך מאחורי 

"מה את צריכה?" כמו בכל הפעמים שדיברתי איתה, קולי נעשה עמוק יותר, בוגר יותר. 

"למען האמת, באתי לראות את רמוס. הוא אמר שיש לו ספר בשבילי.." אמרה במבוכה

רק אז הבחנתי בירחוני שיש על מיטתו בפינת החדר. הוא היה שקוע בספר. 

"הי ירחוני! יש לך אורחת!" סיריוס צעק

שום תגובה. 

"ירחוני!" סיריוס צעק בפעם השנייה

הוא הרים את ראשו בבהלה 

"אה לילי. בואי, בדיוק עיינתי בספר." 

היא התקדמה לכיוונו, והם התחילו לדבר. אני וסריוס הסתכלנו עליהם

"אח, זה כזה יפה." אמרתי בשקט- תוך כדאי שאני מסתכל על לילי 

ואני יכול להישבע, ששמעתי גם אותו, מלמל "נכון." רק שהוא, הסתכל על רמוס. 

~לילי~

"תודה רבה." חייכתי אל רמוס בלבביות 

"מתי שתרצי." הוא חייך חזרה. התרחקתי ממנו, חלפתי על פני פוטר וסיריוס הצפו בנו,  ויצאתי מהחדר. 

בידי החזקתי את "הוגוורטס: היסטוריה" - מישהו השאיל את העותק מהספרייה, 

ואני היית צריכה את הספר לסיכום בתולדות הכישוף. שמעתי שלרמוס יש עותק פרטי, וטוב, באתי לקחת אותו. התיישבתי על הכורסא האהובה עלי, מול האח, ליד החלון, שמשקיף על המדשאות הירוקות והארוכות 

התחלתי לקרוא. הספר היה סביר. רוב הדברים היו דברים שכבר שמעתי עליהם בעבר, או שכבר ידעתי. 

הגעתי לעמוד בו מתארים את ארבעת בתי הוגוורטס, וביניהם, הגעתי גם לסלית'רין. 

סלית'רין.  תמיד מרי אמרה לי שאני צריכה להתרחק ממנו. שהוא רק יפגע בי בסוף. 

כי הוא מסלית'רין. 

סוורוס, שפעם היה חברי הטוב ביותר, הפך להיות האדם שפגע בי. 

מצאתי את עצמי ליד אדן החלון, ובוהה במדשאות, שנראו יפות במיוחד באור השמש ההולך ונעלם. 

הרגשתי נגיעה קטנה על הכתף. מרי עמדה מאחורי. 

ה'חבר' שלך עומד בחוץ. הוא טוען שלא יזוז משם עד שתבואי. הוא אמר שאם יהיה צורך, הוא גם ישן שם." היא אמרה עם חיוך קטן ודואג על פניה, נתנה לי חיבוק, נעלמה כלא הייתה במעלה חדר הבנות. 

עטיתי על פני הבעה אטומה, והתקדמתי לכיוון החור שבקיר. 

הפרק הקודם		הפרק הבא