הארי פוטר והאדם-זאב

שריקת הרכבת העירה את הארי ממחשבותיו, הוא הביט סביבו ועלה על הרכבת. כשהיה בבטחה ברכבת, הוא חשב למה הוא נוסע, הוא חשב כיצד הדרסלים התעללו בו כמעט בכל דרך אפשרית. הוא תהה לאן הוא הולך, מכיוון שיש לו רק כמה פאונדים וקצת אוכל בתרמיל. הוא ידע שהוא הולך ליער, זה נראה כמו האופציה הטובה ביותר שיש לו. אחרי הכל, איך הוא יכול להישאר במקום בו קרוביו היחידים נעלו אותו שמונה שנים בארון? הוא לא יכול, הוא היה צריך לעזוב.

הארי הרים את עיניו כששמע שהרכבת נעצרה. הוא ניער את ראשו כדי לנקות את מחשבותיו וירד מהרכבת. כשהוא הרגיש מעט אבוד, הארי הוציא מפה של האזור. הוא הסתכל סביב, החליט לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת והתחיל ללכת, הרחק מרוב האנשים. הם עשויים לתהות איפה הוריו. הוא לא רצה לנהל את השיחה הזו, אז הוא החליט להימנע מכולם. הוא תהה כמה רחוק הוא יגיע, וקילל את כישורי התכנון הגרועים שלו. לא היה לו לאן ללכת. בכל מקום היה טוב יותר מהמקום שעזב. אחרי שצעד במשך כמה זמן, הוא מצא את מה שחיפש, אתר קמפינג קטן עם יער גדול מאחוריו.

הארי עבר דרך הקמפינג והמשיך ליער, עד שהקמפינג הוסתר על ידי העצים. הוא נשם לרווחה והמשיך ללכת, מנסה למצוא נחל. ברגע שהוא שוב היה רעב, הוא התיישב על סלע ואכל את אחד הכריכים שלו, תוהה מה הוא הולך לאכול לארוחת הבוקר, אבל הוא יעבור את המכשול הזה כשיגיע אליו. כשסיים עם הכריך שלו, הוא הלך לחקור את האזור, לא יהיה טוב להירדם ממש ליד כוורת דבורים. תוך כדי הליכה הוא שמע משהו מוזר. זה נשמע כמו רעש ריסוק כלשהו. הארי ניגש למקום שממנו הוא בא, תוהה אם עליו לדאוג. הוא קפץ בתדהמה כשראה נחש מתרומם מערימת עלים.

 "ש-שלום?" הוא גמגם. הנחש קפא, "אתה מדבר את זה?" הוא לחשש. "סליחה מה?" אמר הארי מבולבל. הנחש ענה, "אתה יכול להבין אותנו ולדבר בשפה שלנו." "רגע מה? אני יכול לדבר עם נחשים? " הנחש נראה כאילו הוא צוחק, "טוב, ברור שאתה יכול." עיניו של הארי התרחבו, והוא רץ לכיוון השני. יותר מדי קרה היום. הוא יחזור בבוקר.

ואז, שמע חבטה חזקה, שנשמעה כאילו הגיעה ממרחק מאה מטר ממנו. בגניחה, הוא היסס אם ללכת לבדוק את זה או לא, אבל סקרנותו ניצחה. הוא עבר בין העצים ועצר להקשיב, מנסה לאתר מהיכן הגיע הצליל. הוא שמע כמה עלים מרשרשים והלך לכיוון הרעש. הוא הציץ מאחורי עץ וראה שיש שם אדם. הארי הופתע, איך הוא לא שם לב שיש שם מישהו אחר, ואיך הוא הגיע לכאן? הוא התחיל לצאת החוצה, אבל משום מה הפסיק. הבטן שלו אמרה לו שאולי זה לא הרעיון הכי טוב, אבל הוא חשב שגם לברוח זה לא הרעיון הכי טוב. ואם חושבים על זה, הוא תהה מה עושים הדרסלים באותו הרגע. האם חיפשו אותו? האם הם שמחים שהוא נעלם? מחשבותיו נקטעו מרשרוש הרוח בעלים. הארי הנהן בראשו והחליט לדבר עם הזר המסתורי.

"שלום?" שאל הארי את האיש עם השיער החולי. האיש קפץ, פנה אל הארי, ופניו הראו תדהמה, מימוש, דאגה ואז כאב.

"הארי," נבהל האיש, "אתה צריך ללכת, עכשיו!" הארי לא זז, הוא היה מבולבל מדי. איך האדם הזה ידע את שמו? למה הוא היה צריך לברוח? הוא עמד לומר לאיש את מחשבותיו כששמע את אחד הצלילים המפחידים ביותר ששמע אי פעם, זה נשמע כמו ערימה של עצמות נשברות, אבל הוא לא הצליח להבין מאיפה זה בא. הוא הרים את מבטו, ועמד לשאול את האיש, אך מה שראה גרם לו להשתתק מפחד. כבר לא עמד שם אדם, אלא משהו אחר. הארי לא ידע מה זה, אבל כשהיצור ילל לירח המלא, הוא הבין מה זה. עיניו התרחבו והוא החל לרוץ במהירות. בלי להסתכל אחורה, הוא יכול היה לדעת שהיצור עוקב אחריו.

הוא רץ לעץ גבוה שראה קודם והתחיל לטפס למעלה. איש-הזאב תפס אותו. הארי היה מבועת. הוא חיפש מקל להכות בו, אבל זה לא עבד. היצור נהם כשהוא הגיע אליו. הארי צרח מפחד ואז צרח מכאב. הוא קרע את רגלו, בעט במפלצת וטיפס גבוה יותר, בקושי מחזיק מעמד, ורק מחכה, מחכה שהחיה תסיים אותו. אבל האדם-זאב ויתר וברח בחיפוש אחר טרף קל יותר. ברגע שהיה בטוח, הוא נשם לרווחה. אבל אז, הוא חש תחושת צריבה ברגלו השמאלית. הוא תמרן בזהירות למקום בטוח בענפים והושיט יד אל רגלו. עכשיו לאחר שהאדרנלין נעלם, הרגל שלו הרגישה כאילו היא בוערת.

עיניו התרחבו. הוא היה מכוסה בדם, עם סימן נשיכה על רגלו. הוא ניקה את הפצע ככל יכולתו, וניסה לנוח קצת. זה אמור להיות בסדר לרדת בבוקר.

אני אשתדל להעלות בקרוב את פרק 2. כבר תירגמתי אותו...

אני אשמח לתגובות:)

		הפרק הבא