הארי פוטר והאדם-זאב

תודה לשלם, הרשום היחיד שלי:)

הארי התעורר מאוחר בבוקר למחרת ותהה מדוע כואבת לו הרגל. הוא נאנח וניסה להתיישב, כמעט נופל מהעץ. עיניו נפערו כשהוא התעורר לחלוטין ונזכר בלילה הקודם. הוא נאנח והדחיק אנקה כשרגלו בערה מכאב. הארי ניסה לטפס במורד העץ, והתכווץ כל הזמן. הוא נשען על העץ, מנסה להימנע מלגעת ברגלו הפגועה. מוחו דהר, אך הוא היה רגוע באופן מפתיע. מה הוא יעשה עכשיו? האם עליו ללכת לחפש את האיש? האם עליו ללכת למצוא את הכריך האחרון שלו? בטנו קרקרה כשחשב עליו. הוא החליט לחכות ולראות אם האיש יעזור לו. בינתיים הוא ישגיח על הרגל שלו.

הארי התיישב בזהירות, מנסה לא לגעת ברגלו יותר מדי. הוא לקח נשימה עמוקה כשראה זאת בפעם הראשונה באור יום. זה היה מכוסה בדם, והכול נקרע. הארי נגע בפצע בזהירות, והתכווץ כשהוא העביר גל חדש של כאב במורד רגלו. הוא טלטל את ראשו כששמע מישהו מתקרב, אך נרגע כשראה שזה בדיוק האיש שראה קודם.

"שלום הארי," אמר האיש ונראה מופתע לראותו.

"היי," אמר הארי והרים את מבטו, "מי אתה? איך הכרת אותי? וגם - " הוא התכווץ, "מה אני יכול לעשות לרגל שלי? "

"טוב, אני רמוס," האיש הציג את עצמו, "ואני מכיר אותך כי אתה נראה בדיוק כמו שג'יימס נראה כשהיה בגילך. והרגל שלך, " הוא נשם עמוק, " אנחנו לא יכולים לטפל בזה כאן, אנחנו צריכים לחזור הביתה, ואז אנחנו יכולים," הוא מלמל תחת שפמו. "איך נגיע לשם?" שאל הארי.

"אנחנו הולכים להופיע שם." הוא הבחין בפרצופו המבולבל של הארי והסביר. "זה כמו טלפורטציה, אבל של מכשפות וקוסמים." הלסת של הארי נשמטה.

"קוסמים?" הוא אמר בקול חלוש. רמוס חייך, "כן, אנחנו קיימים."

"אנחנו?" שאל הארי. "כן הארי, אני קוסם. כך גם אתה.” אם הארי היה רק מבולבל קודם, עכשיו הוא היה המום.

"אני קוסם?"

"כן הארי, אתה קוסם. האם אי פעם עשית משהו שלא יכולת להסביר? "

"טוב, כן, אני מניח שכן. אה, דיברתי עם נחש.” אמר הארי ואז התכווץ כשהוא חש עוד גל של כאב שורף ברגלו. רמוס נראה על סף התעלפות.

"דיברת עם- לא חשוב. בוא ננקה את הרגל שלך. אתה יכול לעמוד?" הארי העווה את פניו כשנעמד ונשען על העץ לתמיכה.

"בקושי," הוא אמר, "אבל כן."

"בסדר, טוב. הנה, ”הוא הציע את זרועו להארי. הארי פשוט הביט בו מבולבל.

"אה, נכון, אתה לא יודע איך," הוא אמר, "פשוט תפוס ואל תשחרר." כשהוא מרגיש קצת נבוך, הארי עשה כפי שנאמר לו. כמעט מיד, הוא הרגיש כאילו קרביו נמחצים. כשזה נגמר, הארי מעד, אבל רמוס תפס אותו לפני שנפל.

"זה התעתקות", הסביר רמוס, "הנה, בוא נטפל ברגל שלך לפני שהיא תחמיר". הוא הוביל את הארי לבית ועזר לו לשבת על הספה.

"בוא נטפל ברגל שלך עכשיו," הוא אמר תוך שהוא מחטט בארון.

"איך אתה עומד לעשות את זה?" שאל הארי.

"ובכן, אבקת כסף היא הדרך היחידה לאטום אותו, זה פשוט משאיר צלקת. ואתה יכול לשטוף את הדם, זה יכול לעזור גם קצת. " הארי גלגל את עיניו, אבל לקח מרמוס מטלית והחל לנגב את הדם.

"תודה," הוא אמר אחרי דקה. רמוס הביט בו באי אמון.

"תודה? על מה? אני פשוט הרסתי לך את החיים! אתה איש זאב מדמם עכשיו! "

“למה שזה יהרוס לי את החיים? ותודה שעזרת לי. אם לא הייתי פוגש אותך אולי הייתי צריך לחזור. "

"רוב האנשים, ובכן, לא מאוד אוהבים אנשי זאב." הוא עצר, "תחזור? מה בכלל עשית ביער? "

הארי נראה מבוייש, "אולי ברחתי." רמוס נראה המום, "ברחת - למה?"

"ובכן, לא אהבתי את להיות אצל הדרסלים אז עזבתי. פשוט למדי.”

"למה לא אהבת להיות שם?" הוא שאל.

"ובכן," התחיל הארי, "הם לא אהבו אותי, אז זה הדדי. בואו נגיד את זה, לא הייתי הילד האהוב ”. רמוס הביט בו בספקנות, אך הארי התקדם הלאה.

"אז איך הכרת את אבא שלי?" רמוס חייך, "היינו חברים בהוגוורטס. הוא- זה יהיה קל יותר פשוט לספר את כל הסיפור. "

אשמח ממש לתגובות:)

הפרק הקודם		הפרק הבא