אשליה מציאותית שכזו

אז אתמול הושבעה ממשלה חדשה, וכדי לחגוג את המאורע החלטתי להעלות פיק חדש. 😁😁בעיקרון כמעט העלתי את זה אתמול, אבל הייתה תקלה, אז תייחסו את זה לאתמול 😉

הפאנדום הוא על "האשליה" והארי פוטר. לא חובה להכיר האשליה כדי לקרוא, אבל מומלץ מאוד (מסדרת הסרטים האהובה עלי, וגם שתדעו שדניאל רדקליף, הלא הוא הארי פוטר שלנו😍🤩, משחק בסרט השני, וכנראה גם השלישי (שיצא ב24 ליוני)).

הפאנפיק מתרחש כחצי שנה אחרי הקרב על הוגוורטס, ובין הסרט הראשון לשני של האשליה. 

תקציר למי שלא מכיר האשליה(מכיל ספויילרים); הפרשים הם חבורת קוסמים (במובן המוגלגי)-אמני אשליות שחברים בארגון קוסמים (מוגלגי) סודי ומסתורי שנקרא 'the eye' (העין), ומקבלים ממנו הוראות. הפרשים פועלים בצורה שמזכירה את רובין הוד (צדק חברתי), והפעולות שלהם נעות על הקו הדק של החוק, והרבה פעמים עוברות אותו, ולכן הF.B.I בעקבותיהם והם נאלצים להסתתר, כשמדי פעם הם עושים הופעה ענקית, שנועדה לשרת את אחד האינטרסים שלהם (לדוג': שודדים בנק במהלך הופעה, כשבסוף מתברר שזו הייתה פעולת הסחה). 

הפרשים נעים על קו בריטניה- אמריקה.

החבורה מורכבת מחמישה קוסמים; מרייט מקיני, בערך בן 45, מנטליסט, ג'יי דניאל אטלס, בן 26 בערך, אמן אשליות, הנלי ריבס, בת גילו של דניאל, אמנית בריחה, ג'ק ווילדר, בן 19 בערך, קוסם רחוב, כייס ופורץ מוכשר מאוד לעת מצוא, ודילן רודס, מנהיג הפרשים, סוכן F.B.I (הF.B.I לא חולמים שהוא הפרש החמישי), לא ידוע כפרש. 

הפרשים זוכים לאהדה עצומה בקרב האזרחים, והמופעים שלהם מפוצצים בקהל.

במהלך הסרט הראשון, ג'ק מביים את מותו בתאונה כשבעצם הוא נמלט מהמקום ומשתמש בגופה מחדר ניתוח. איש מלבד הפרשים לא יודע שהוא חי. בסוף הסרט הוא חובר לחבריו ע"פ התכנית, והם נמלטים ביחד.

פרק 1- טעויות של טירונים

ג'ק שרק לעצמו בעליזות, והתבונן במכונת הכרטיסים שבין רציף 9 ל10 בתחנת הרכבת במרכז לונדון. השלט שהכריז שהמכונה מקולקלת לא נעלם מעיניו, והוא תהה האם המכונה הזו תתאים למשימה. איש לא יחשוד במכונת כרטיסים תמימה שמקולקלת כבר שנים. גם המיקום נוח; בלב תחנת הרכבת הלונדונית. מקום מלא באנשים שאפשר להיבלע בו בלי למשוך תשומת לב לא רצויה. נראה כאילו המכונה קולקלה בדיוק לצרכיו.
הוא שלח הודעה לדילן, וקיבל ממנו אור ירוק. כרגע הוא צריך לחכות ולשמור על פרופיל נמוך, עד שהנלי תחבור אליו בעוד כשעה. מה שאומר שיש לו שעה שלמה להעביר פה... אנשים נורמליים אולי היו הולכים לקפיטריה ומזמינים משהו לאכול, תוך עלעול סתמי בעיתון הבריטי שחוץ מהתאריך לא היה הבדל משמעותי בין העותק הטרי מהיום בבוקר לבין זה של לפני חודשיים, אבל ג'ק ווילדר בהחלט לא היה בן אדם נורמלי. מכל כיוון שתבחרו.

באנחה קלה הוא יצא אל הרחוב הגשום ושלף מתא המטען של אופנועו את ארגז כלי העבודה החדיש שלו. אם כבר נגזר עליו לכלות שעה בתחנה הזו הוא לפחות ינצל את הזמן.

הוא עטה על פניו הבעה מקצועית, ופנה בביטחון לכיוון המכונה. בעודו פותח את הארגז הוא הרגיע את עצמו שאף אחד מהאנשים פה לא מזהה אותו עם התספורת (או יותר נכון אי התספורת) המציקה שלו עכשיו, ובוודאי שאיש אינו מניח שהוא, הבחור בתספורת המגוחכת,לא אחר מאשר ג'ק ווילדר בכבודו ובעצמו, שאמור להיות מת עכשיו.
בלוריתו הבהירה נפלה על מצחו וכיסתה את עיניו. הוא הסיט אותה הצידה בנשיפה עצבנית. למה לעזאזל הוא הקשיב להנלי והסכים לגדל שיער עד לכתפיים? מה לא עושים בשביל לגרום לF.B.I לחשוב שאתה כבר מת...

האנשים שעברו מסביב לא היו מודעים לעובדה שהם עדים כרגע לפריצה ע"י הפרש שקיפח את חייו בשנה שעברה בשידור חי, וג'ק גם לא התכוון לעדכן אותם בנושא. אחרי הכל, היו לו מספיק צרות על הראש גם בלי להתמודד עם קהל חונק מאהבה והF.B.I והאינטרפול בעקבותיו. הוא גם לא היה שמח במיוחד שתמונות שלו בתספורת הנוכחית תסתובבנה ברחבי הגלובוס. 
למען האמת, ג'ק היה מסוגל לפרוץ כל כספת עם אחת מסיכות הראש של הנלי, אבל פריצה שכזו תראה די חשודה, אפילו להמון הבריטי המנומנם שסבב אותו.
המשימה לא הייתה קשה במיוחד לאחד הפורצים היותר מוכשרים ברחבי המערב התיכון (שחונה כעת בממלכה הבריטית), וג'ק החל לסגור את המכונה בצורה נקייה שלא תשאיר רמז לטיפול הקצר שהוענק לה, בעודו שורק מנגינה עליזה. 
הוא סגר את המכונה, והסב את ראשו לאחור כדי להתחיל לאסוף את הכלים, ואז זה קרה; כאב פתאומי הלם בעורפו, והוא פגע ברצפה בצלצול שהדהד בראשו במשך כמה דקות טובות לאחר מכן. הוא הרגיש נוזל חם זולג במורד פניו, ונדמה היה לו שהאוויר אזל מראותיו. הוא ניסה לנשום עמוק, והפסיק מייד. הכאב היה עוצמתי ומוחשי, והוא הבין שאפו נשבר. כאב חד בזרועו הבהיר לו שהוא לא יוכל להשתמש בה בזמן הקרוב, אז הוא חיכה בלית ברירה לאזיקים שלא הגיעו.
במקומם, הוא הבחין בנער שנראה בגיל קרוב לשלו, והתקדם לכיוונו בעודו אוחז במפשעתו בכאב. ג'ק הרים את ראשו במאמץ, והבחור כרע לצידו. "אתה בסדר?" הוא שאל במבטא בריטי מרגיז, כמו כל תושבי האי, הבעת בהלה נסוכה על פניו החיוורות. "ברור, אני בסדר גמור, סתם שוכב פה על הרצפה להנאתי כדי לחקור את העולם מנקודת המבט של הנמלים." ג'ק הגיב בתערובת של גסות אמריקאית וסרקסטיות שהייתה שמורה רק לו. הנער, שנראה המום משטף הדיבור פתח את פיו ואמר;"אני נורא מצטער, זו אשמתי. לא הבחנתי בך. יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?" עיניו הירוקות הגדולות נצצו בחרטה ואשמה מאחורי משקפיו, מלאות ברצון ונחישות לתקן. ג'ק הבחין שהנער נושא על כתפיו משא כבד של רגשות אשם, והמבט שעל פניו היה מיוסר משהו. ג'ק הבחין שהם נמצאים במרכז התקהלות סקרנית, וניסה להתיישב ולאמוד את הנזק. זו הייתה טעות. כאב חד פילח את גופו, וג'ק לא הספיק לחנוק צעקת כאב ספונטנית. הנער אחז בכתפו בעדינות וסייע לו להתיישב. מבט חטוף גילה לג'ק שבמהלך הנפילה מקודם המברג עשה שמות בזרוע שלו, שכעת מדממת כולה. לפחות שבועיים שהיד מושבתת. ג'ק חזר למציאות בשנייה הזו, והידיעה שפיעמה באחורי ראשו הכואב תפסה כעת את כל תשומת ליבו: הוא מוכרח להתחפף מפה. מהר. ולהזהיר את הנלי. 
הוא חייך חיוך מאולץ אל הנער. "תוכל לאסוף לי את הכלים? הזרוע שלי פשוט לא כל כך מתפקדת..." 
הנער הביט בו לרגע , ואחר החל לאסוף את הכלים בזריזות. כשהכל היה מוכן הוא הושיט לג'ק את ידו, וג'ק אחז בו בידו הבריאה ונעמד, מסוחרר. הנער התכופף והרים את הארגז, והחל לפלס להם דרך החוצה ממעגל האנשים הסקרניים. נראה שהוא גם היה מורגל בפרסום, כי הוא נהג באנשים באדישות מוחלטת, והתעלם מכל הלחשושים שסבבו אותם. ג'ק הבחין שהנער ליכסן מבט חושש לכיוון גבר ואישה בגיל העמידה שלבשו גלימות מוזרות ונראו מאוד חריגים בנוף, והצביעו על הנער האלמוני בהתלהבות יתרה.
הם התקדמו לכיוון החנייה, מושכים מבטים של עוברי אורח סקרניים, וג'ק לקח לידיו שוב את המושכות, לא רגיל להיות בחוסר שליטה על המצב. הוא כיוון את הנער לאופנוע השחור שלו שחנה בשלווה, והנער הניח את הארגז בתא המטען והתנשף. נראה היה שהוא לא מורגל בסחיבת משאות כבדים, אבל ג'ק חשב שארגז של 10 קילו לא נחשב כבד. ג'ק הוציא מתא הכפפות חבילת ממחטות, והביט במראה. אפו הסולד שתמיד הקנה לו מראה תמים אכן היה שבור, אך לא במידה שניתוח פשוט לא יכול לתקן. נראה היה שאפו הפך לנביעה של דם ששיוותה לפניו מראה לא מלבב במיוחד. הוא ניגב את הדם בזהירות מסנטרו, והצמיד בעדינות לאפו את הכפית הישנה שלו, שהוא נהג "לכופף" בכוח המחשבה, ע"מ לעצור את הדם. 
הבחור עוד עמד מולו בנימוס בריטי מעצבן, לא ברור מה הוא מנסה לעשות. ג'ק הושיט לו את החבילה, והוא עמד, לרגע מבולבל מעט, ואז ניגב את מצחו המיוזע. כשהנער הסיט את בלוריתו המבולגנת ג'ק הבחין בצלקת משוננת בצורת ברק על מצחו של הנער, שהביט בו בחיוך מתנצל והשיב לו את החבילה.
הנער התבונן בו במבט מודאג. "נראה לי שאתה צריך לראות רופא, אתה רוצה שאני אצטרף אליך לבית חולים?" ג'ק ניסה להגיב בנימוס כדי להתפטר מהנודניק. הוא תופף על ההגה בעצבנות, מריץ בראשו את כל דרכי המילוט והאופציות להזהיר את הנלי תוך כדי, ובחר בדרך המנומסת. "לא, אני יכול להסתדר לבד. בטח יש לך עיסוקים אחרים." הנער לא נרגע. "אתה בטוח? כאילו, הייתי אמור לפגוש את החברה שלי שם, אבל אני יכול להודיע לה שאתעכב." ג'ק הינהן, ובמעט יותר אסרטיביות הושיט את ידו השמאלית ללחיצה. "תודה רבה לך, עזרת לי מאוד, אה---" "הארי", הנער השלים אותו ולחץ את ידו בכוח. "ג'ק" ג'ק הציג את עצמו, למרות שבכיסו נחה תעודת זהות מזויפת על שם מייק קופר.

הוא הבחין בנער מתרחק, ידיו בכיסיו, ונשם לרווחה. הוא התניע, ועד מהרה השתלב בזרם התנועה, ואחרי כמה תמרונים הוא כבר החנה את האופנוע בחנייה של דירת המסתור שלהם, בסמטה נידחת וחשוכה בלב לונדון. כל אותו הזמן ידו המשיכה לזלוג, והוא בעט בדלת ונפל על הספה. דילן ודניאל, שהיו עסוקים בשיחה ערה, הסתובבו ופנו להביט בו בשאלה. דניאל היה הראשון לדבר. "איפה הנלי? ומה לעזאזל קרה לך?" 
ג'ק נאנח. "נפצעתי. מיהרתי לברוח לפני שהמשטרה תגיע לשם. צריך לעדכן את הנלי." הוא פלט בעודו מסיר בזהירות את מעיל העור שלו מזרועו המדממת. דילן תפס פיקוד, כרגיל. "מה קרה? מישהו זיהה אותך?" ג'ק נאנח. "לא, מישהו נתקע בי מאחור והשתטחתי." דניאל נראה מבולבל; "כל זה מנפילה? לעזאזל איתך, ג'ק. המשטרה לא באה כשמישהו נופל. יש להם דברים חשובים לעשות. מתי תפסיק להיות כזה פרנואיד?!" ג'ק התעצבן. "להזכירך, אני אמור להיות מת. ואחרי שאתה מת בגיל 19.5 מותר לך להיות פרנואיד. גם אם אתה מסתובב עם תסרוקת של בנות." דילן מיהר להרגיע את הרוחות. "דניאל, טוס לרכבת במכונית שלי וחכה שם להנלי. ג'ק-" ג'ק לא יכול היה לעצור בעצמו מלפלוט גיחוך רשע. דניאל אמר שאם הוא לא היה מרחם על ג'ק הוא כבר היה מחנך אותו, ודילן הגביר את קולו. "ג'ק, אתה בא איתי לבית חולים עכשיו." ג'ק ניסה למחות, אבל דילן הבהיר לו שאין מקום לוויכוח, ושלא יזהו אותו בתספורת הנוכחית. וכך, בלית ברירה, ג'ק מצא את עצמו ממתין לתורו בחדר המיון לצד זקנות טרחניות וילדים צרחנים.

כשהאחות סוף סוף התפנתה אליו היא גם התפלאה: "כל זה? מנפילה? אתה בטוח?" הוא עבר כמה בדיקות, ולאחר מכן הוכנס לניתוחון קטן ביד ובאף. כשהובל לחדר הניתוחים הוא שמע את אנשי הצוות מתלחששים מעליו. הם היו בטוחים שהוא נפצע במשהו אחר, והוא פשוט מתבייש לספר. שיערב להם. הוא מצידו רק דאג כל הזמן להוריד את בלוריתו למצח. 
אבל במהלך כל הניתוח הדהדה במוחו הכואב שאלה אחת: איך זה יתכן? היה לו מספיק נסיון בהתנגשויות כדי לדעת שעוצמת ההתנגשות הזו הייתה חריגה. ההסבר היחיד שהיה יכול להניח את הדעת היה שהארי היה באמצע לרוץ, אבל מאיפה הוא צץ? אם לא היה יודע שזה לא אפשרי ג'ק היה אומר שהארי הגיח מהמכונה המקולקלת שהוא התעסק עם קרביה, אבל זה לא הגיוני. אפילו קוסם כמוהו יודע.

		הפרק הבא