הממלכה מזוית אונמר

אני יושבת בחדר שלי, עצבנית. עצובה. בדיוק רבתי עם טור, דודה רנה וכנראה אלו, בערך חצי מהנשים בארמון. 

כאשה אין לי הרבה מה לעשות, למרות שניחנתי בחכמה של אחי מיכאל, ובאומץ של הוד מלכותו חצי אח שלי איסתרק.

אוף, טור חושבת שאני שויצרית עם שגעון גדלות,

רנה חושבת שאני צריכה להיות כמו כולן.

אבל אני לא. בגלל זה ביקשתי ממנה ללמד אותי כל מה שהיא יודעת.

שמעתי דפיקה בדלת. פתחתי וראיתי משרתת עומדת בפתח. ''הוד מעלתו הנסיך יקוואל רוצה לבקר אותך, הנסיכה אונמר.'' ''אין בעיה.''

יקוואל מבין אותי. גם אותו מעצבן שהוא לא יכול לעשות כלום. ואולי זה בגלל קרבת הגיל? ''תכניסי אותו, ברור''. כמה דקות לאחר מכן הוא הופיע בפתח. ''שמעתי שדודה רנה דיברה עם המלך'' כן. היא אמרה לי את זה, נזכרתי. ''כן, שמעתי.''

''אני הייתי ממליץ לך על הספריה, לי זה לא מתאים כל כך, תאמת. אבל אולי אותך זה יעניין...'' ספריה? זה רעיון.. ללמוד לבד כל מה  שארצה ואצתרך כדי להיות, בפי רנה''יצור- מוזר- שאף- אחד- לא- ירצה- להתחתן- אתו'' ולפי דעתי אשה מיוחדת ולא רגילה, שממצה את הכשרונות שהקב''ה נתן לה. הקשבתי לסבריו של יקוואל בשקיקה.

כשעתיים לאחר מכן רנה זימנה אותי לשיחה. ''אני לא חושבת שאת צריכה להיות כמוני. אבל כנראה...אולי בכל זאזאת תששקיעי ברקמה?'' אוף, אני שונאת שהיאאומרת את זה. אז מה, להיות בכיינית תלותית שלא יכולה לעשות דבר מיוחד.''אני אמרתי לך, עד גיל 8 ניסיתי את הדרך הזאת. יקוואל סיפר לי על ספרית הארמון, בה נמצאים ספרי חכמה ורפואה. אני חושבת שאלך לשם.'' עניתי לה, מעט בהתרסה. ''טוב, נראה שבנושא הזה  זה חסר תקווה... מילא.  בסדר, את יכולה.''

לבי רקד בהלכי במסדרון ,וקפץ מאושר כשפתחתי את הדלת השחורה והכבדה. 

		הפרק הבא