דברים מוזרים וכוחות השרביטים

נ.מ מייק:
"אל, מקס, דסטין, ויל, לוקאס, בואו! אנחנו נאחר לרכבת!" קראתי לחברי הטובים.

אחרי כל הלחץ עם מנפץ המוחות החלטנו כולנו שמגיע לנו חופשה. אבל אנחנו לא נצא לשום חופשה אם נאחר לרכבת.

"אני בא!, אני בא!" צעק דסטין בתסכול בעודו מנסה ללבוש את המעיל שלו כמו שצריך.

"דסטין, אתה יודע איפה אל?" שאלתי אותו בדאגה. "וגם איפה אמממ..... לוקאס, מקס ו.....ויל?" הוספתי במהירות את האנשים ששכחתי.

"אני חושב שמקס, אל ולוקאס ביחד. אבל אין לי מושג איפה ויל. אתה יודע במקרה איפה סוזי?" שאל דסטין וסיים סוף סוף ללבוש את המעיל.

"דסטין, בפעם המיליון. סוזי לא באה איתנו!" אמרתי מעוצבן.

"אבל למה לא??" "כי היא לא קיימת!" צעקתי ודפקתי את הראש שלי על היד.

" היי חברה!" קרא לוקאס והוא וויל הגיעו.

"אתה מוכן להסביר לו בבקשה שסוזי לא קיימת?" "היא כן קיימת!" "לא היא לא!" "כן היא כן!" "לא!" "כן!"

"אז אני מבינה שאנחנו לא רצויות כאן?" שאלה מקס שהגיעה עם אל באמצע להט הריב .

"לוקאס, מה בכלל עשית עם ויל?" שאלתי את לוקאס בתיסכול.

"קלטנו שיותר מדי זמן לא דיברנו אז דיברנו." ענה לוקאס בטיפשות רבה.

"מטומטם." מקס כבר נראתה מיואשת.

"טוב, אתם באים??" שאל ויל ששסוף סוף פצה את פיו .

"כן, אנחנו באים" ענינו לו כולנו ביחד.

ואז התחלנו לרוץ לרכבת, בהבנה רבה שבעוד שנייה אנחנו נאחר.

"הגענו." אמרה אל שהייתה היחידה מבינינו שלא התנשפה.

"איך....את.....לא....מתנשפת?" שאל לוקאס מבין ההתנשפויות ונשכב על הרצפה.

אל פשוט התסכלה עליו במבט לא מבין.

"נו קדימה חברה! אל תעצרו עכשיו, אנחנו ממש שם" אמר ויל בניסיון לדרבן אותנו.

"בעצם, אנחנו כבר שם." אמרה מקס והצביעההעל שלט שבו היה כתוב: 'תחנת קינגס קרוס'.

רצנו אל השלט במהירות. "סליחה, איפה זה רציף 9?" שאלתי את מוכר הכרטיסים.

"שם," אמר המוכר והצביע על שלט שבו היה כתוב 'רציף 9' "אבל היה עיכוב אז הרכבת תצא רק בעוד חצי שעה."

"ברצינות?" שאל דסטין בתיסכול. אף אחד מאיתנו לא ענה לו. כולנו היינו המומים מדי.

"בואו נחכה ליד הרציף" אמרה אל לבסוף וכולנו התקדמנו לעבר הרציף.

"אני מאחרת, אני מאחרת!!!" קראה ילדה אחת שרצה והתנגשה בהם.

המשקפיים של הילדה נפלו אז היא התקופפה בשביל לקחת אותם.

הבאתי לה את המשקפיים שלה שהיו אדומות לגמרי. היא נראתה בגילנו.

היה לה שיער בלונדיני קצת מתולתל שהיה אסוף בצמה, עיניים חומות חמימות והיא לבשה אוברול צבעוני.

"היי, אני מייק." אמר בעוד שהיא התרוממה ולקחה את המשקפיים שלה.

"ג'וליה," אמרה וחייכה. "אבל חברים שלי קוראים לי ג'ולס." אמרה הילדה ששמה היה ג'ולס.

"אל" הציגה את עצמה אל בעוד שהשאר בכלל לא הקשיבו לשיחה.

"מאיזה בית אתם? אני מבית גריפינדור. אפילו שהרבה אומרים שהייתי מתאימה גם להפלפאף....." ג'ולס שקעה במחשבו בעודה מדברת.

"קראתי על זה. אני לא ממש בטוחה באיזה בית אני" אמרה אל.

בזמן האחרון אל ממש אוהבת לקרוא ספרים. היא קוראת ספריות שלמות.

"אההה אז אתם בטח הייתם בעבר בחינוך ביתי, נכון?? מעניין באיזה בית אתם תיהיו.... רגע אחד! אני מאחרת!" קראה ג'ולס והתחילה לרוץ.

ואז משכה את כולנו לעבר קיר. "מה את עוש-" התחיל לוקאס לומר אבל נבלע בקולות התדהמה של כולנו.

"ברוכים הבאים לרציף 9 ושלושה רבעים!" ג'ולס הציגה את המקום.

		הפרק הבא