דברים מוזרים וכוחות השרביטים

זה מעצבן לראות פרק ראשון בלי המשך. גם אותי זה מעצבן. אני רוצה שבכל הפאנפיקים שלי יהיו לפחות 14 פרקים אז הנה הפרק הבא!. דרך אגב, תודה רבה לcat13 על התגובה ועל זה שהיא הרשומה הראשונה לפאנפיק.

ויתר זכויות לג'ואן קתרין רולינג וליוצרים של דברים מוזרים.

נ.מ. כללי ויל (מתה.על.ויל):

המצב לא היה הכי טוב אצל החבורה..... דסטין נראה כאילו הוא עומד להתעלף, מייק ולוקאס התחילו להתגונן ולסרוק את הסביבה כמו איזה פסיכופטים טוב נו, קשה להשאר שנונים אחרי הרפתקאות כמו שהם עברו.

אל נראתה כאילו היא לא מבינה אבל כן מבינה בעוד שמקס חיפשה מישהו עם מצלמה שיצעק "אחד באפריל!" וויל? ויל לא ידע מה לחשוב. כי כנראה ששכחו אותו ואתכם לשיחת חבורה דחופה שאל אירגנה. וויל לא הבין,

איך אפשר לשכוח להזמין אותו לשיחת חבורה? הוא ומייק הם אלה שהקימו את החבורה. איך ויל ידע על השיחה, אתם שואלים? טוב, זה היה דיי ברור למראה ההתלחששויות של חבריו. זה היה הוא זה הוא מסיבת הפתעה. ויום ההולדת של ויל הוא רק בעוד 5 חודשים.

"אממ.... חברה?," ג'ולס שאלה למראם. "אתם בסדר???-שיטטטט הרכבתתת היא יוצאת, בואו מהר!" וככה ג'ולס משכה את החבורה אל עבר הרכבת, בדיוק כמו שהיא משכה אותם אל רציף 9 ושלושה רבעים.

איכשהו, הם הספיקו להגיע לרכבת בדיוק כשהיא יצאה. ובדיוק כשהדלתות נסגרו והותירו את דסטין,לוקאס,מקס,אל,מייק, ואת ויל המעורער לכודיים בתוך רכבת שיוצאת אל הלא נודע. 

נ.מ. ג'וליה:

ברגע שהרכבת יצאה, כל החבורה התרחקה ממני חוץ מויל, למרות שהוא לא ממש חלק מהחבורה. אני חושבת שהוא פשוט החבר של אחת הבנות ועדיין לא ממש משתפים אותו.... (ה.כ. אני ש-ו-נ-א-ת את היחס אל ויל בעונה שלוש.)

הם כנראה הלכו למצוא תא משותף. לדעתי הם קצת כפויי טובה. כאילו, מישהי באה ומנסה להכניס אותם לעניינים והם פשוט מתרחקים ממנה. לא נעים. 

"אתה בא לתא?" שאלתי אותו כשראיתי שהוא קצת מרחף. "מ..מה? בטח!" ענה. וכך התחלנו לחפש את אליס וחנה. חברותיי הטובות ביותר. שכרגיל תפסו את התא שהכי קשה לאתר, הרי אנחנו לא רוצות שגריפינדורי הרור יפרוץ לתא, נכון?

"סוף סוף!" קראתי כשמצאנו את התא. "רגע, חנה, מה עושה פה נוויל לונגבוטום?" שאלתי כשהבחנתי בנוויל. אחד הגריפינדורים הנורמליים. שלא כמו כמה גריפינדוריות..........

"הוא החבר שלי אז חשבתי שאולי-" "-זה נהדר! מתי? ספרי לי את כל הפרטים!" אמרתי בהתלהבות. וככה אני וחנה שקענו בשיחת בנות והשארנו את אליס ויל ונוויל מובכים.

*כעבור שעה*

כבר עברה שעה ושיחת הבנות שלי ושל חנה סוף סוף הסתיימה. ואז קלטתי שגם האחרים ניהלו שיחה בזמן הזה.

"רגע, ג'ולס, מי זה?" נזכרה חנה לשאול. "זה ויל. הוא היה בחינוך ביתי עם החברים שלו לפני זה. החברים שלו בתא אחר." הסברתי לה.

לפתע נוויל פנה אל חנה והשאיר את אליס וויל לדבר. "אממ....חני? אולי.....נלך לתא אחר? עם קצת יותר פרטיות?" הוא שאל בביישנות גדולה. "בטח! טוב, ג'ולס, אנחנו זזים. ניפגש בהוגוורטס?" "ניפגש בהוגוורטס", אישרתי.

"אז כנראה שרק אנחנו נשארנו........תגיד, ויל, באיזה בית אתה חושב שאתה תיהיה?" שאלתי את וויל בשביל להפר את הדממה ששרתה בתא.

"ויל לא מכיר את הבתים בהוגוורטס. ההורים שלו הם מוגלגים." אליס הצילה את ויל מהצורך לענות. "אז בגלל זה הם התרחקו ממני! בטח נראיתי לכם כמו קריפית משוגעת אם אתם לא מכירים את עולם הקסם...."

"אז ויל, יש בהוגוורטס ארבעה בתים. גריפינדור,סליתרין-" "-הפלפאף ורייבנקלו. חנה אני וג'וליה, זאתמרת ג'ולס," כנראה שלאליס עדיין מוזר שאנחנו ידידות....... "בהפלפאף ונוויל בגריפינדור. התכונות של כל בית הם-" "ויל, הנה אתה! חיפשנו אותך בכל מקום!" אמר מייק שהציץ מדלת התא.

"אני ממש מצטער שלא שמעת את מה שאל אמרה קודם. פשוט...דסטין עמד ממש ליד לוקאס ואל ומקס כינסו את השיחה ואני ולוקאס החברים שלהן אז ברור שהן קראו לנו ו.....בקיצור, אני ממש מצטער! בבקשה תחזור!" התחנן בפניו מייק.

"אני בא."אמר ויל, ואסף את חפציו. "נתראה אליס!" אמר ויל ויצא מהתא. 

"אז נשארנו רק שתינו....יאיי....." אמרתי מובכת מאוד מהמצב. אליס הוציאה ספר מהתיק. "זה עוד יותר מביך ממקודם." אמרה אליס ופתחה את הספר. שאר הנסיעה חלפה בדממה. כשנשארה חצי שעה לנסיעה אני ואליס החלפנו לגלימות.

ושאר הנסיעה חלפה בדממה מוחלטת...... "הגענו!" אמרתי בשמחה כשראיתי את הטירה הגדולה והרגשתי את הרכבת נעצרת. יצאתי במהירות מהתא ומהמבוכה ששררה בו.

עליתי על הכרכרה עם חנה וכמה חברות טובות שלנו ששמותיהן הם רייצ'ל וסנואי. מזווית עיני ראיתי את אליס נכנסת לכרכרה עם התאומה שלה בתיסכול רב. אה, כן! לאליס יש תאומה זהה שקוראים לה מירנדה.

"אל תעזבי אותי איתה יותר לעולם. עזרה ללא מקובלות זה עזרה ללא מקובלות אבל יש לך מושג כמה מביך זה היה?" "טוב, את רצית לשבת איתה בתא. ודרך אגב, הגענו." אני חנה וחברותינו יצאנו אל הוגוורטס.

כנראה שמאז המלחמה הוא שוקם בגלל שהוא נראה הרבה יותר טוב עכשיו.......

"אני לא מאמינה שזאת השנה האחרונה שלנו בהוגוורטס!" אמרה רייצ'ל. "כן, אני ממש התגעגע" הסכימה איתה סנואי. "גם אנחנו" אני וחנה אמרנו באותו זמן.

והמשכנו ללכת לטירה. כנראה שקצת פיגרנו מאחור בגלל שכשהגענו המיון התחיל וראיתי את החבורה (ככה אני אקרא להם מעכשיו) מדברת עם פרופסור מקגונגל שניגשה אל רשימת השמות ושינתה כמה דברים.

"ויל באיירז!" הקריאה פרופסור מקגונגל וויל מיהר אל קידמת האולם. בעוד שכולם נעצו בו מבטים  מוזרים בגלל שהוא בבירור לא היה בן 11......

'אממ..... יש פה אומץ מסויים..... אבל טוב הלב גובר עליו בהרבה. זה אחד המיונים הקלים.' "הפלפאף!" צעקה מצנפת המיון 10 שניות אחרי שהונחה על ראשו של ויל.

שאר החבורה מויינה לגריפינדור, חוץ מדסטין שמויין לרייבנקלו. זה בטח מבאס בשביל ויל....הרי לאחרונה נוצרה יריבות מנומסת בין הפלפאף וגריפינדור.

"היי אליס!" קרא ויל לעבר אליס שרצה וחיבקה אותו. "עכשיו נוכל להמשיך לשחק במבוכים ודרקונים." אמרה אליס בהתרגשות. אני לא ממש הבנתי את ההתלהבות שלה מהמשחק המטופש הזה.....

וכך היום הראשון נגמר.

34 שורות. דרך אגב, רק מי שהמצנפת מיינה שמע את מה שהיא חשבה וכולם שמעו את מה שהיא אמרה בקול רם.

הפרק הקודם		הפרק הבא