מה היה קורה אם (פאנפיק הארי פוטר)

ברגע אחד, בכל עולם הקוסמים, הקסמים פשוט הפסיקו לעבוד.

בכל בית ובית ברחבי העולם.

ברחוב צדדי בהוגסמיד, מכשפה מבוגרת קמה להכין ארוחת בוקר נעימה לה ולבעלה, היא טפחה עם השרביט על הכירה כדי להצית להבות… הכירה נשארה דוממת. היא ניסתה שנית...

לא רחוק משם בהוגוורטס, פרופסור פיליטיק הסביר לתלמידים שהיום הוא הולך ללמד אותם כישוף הרחפה, כישוף חשוב שהם גם ייבחנו עליו בסוף שנה. הנה, הוא ידגים להם איך עושים אותו...

בצד השני של אנגליה, הלורד וולדמורט נכנס לבית של משפחת מוגלגים מסכנה. הבעל התעורר והביט בפחד בפניו הנחשיים, המתים, ווולדמורט בלי להסס לחש את המילים ההורגות, אלה שלחש כל כך הרבה פעמים, כששרביטו מכוון אל האיש הנחות. הוא חיכה להבזק.

הבעל נעמד והתחיל לצעוק עליו. הוא הרים מקל מטאטא וגירש את וולדמורט מהבית תוך כדי שאשתו מזמינה משטרה.

. . .

בחזרה בהוגוורטס, במשרד המנהל, דמבלדור סיים לכתוב מכתב לחבר ותיק. הוא הקיש על מגילת הקלף. הקסם היה אמור לגלגל את הקלף, ודמבלדור הופתע כשהוא לא עבד.

הוא ניסה להקיש שנית. אחרי שזה שוב לא עבד הוא בדק אם השרביט שלו ניזוק. הוא לא ראה עליו שום סימן של חבלה חיצונית.

הוא הניח את שרביט הבכור על השולחן, עלה למעלה למחסן העליון שמעל חדרו האישי, והביא משם קופסא קטנה ומוארכת בה שמר את השרביט הישן שלו.

הוא ניסה להטיל גם איתו כמה לחשים, ואף אחד מהם לא עבד.

הוא ניגש לאח והחליט לקרוא למקגונגל. הוא הרגיש אבוד. מעל האח, מתוך קופסא קטנה, דמבלדור חפן מעט אבקת פלו, פיזר אותה לאש ואמר בקול ברור 'המשרד של מינרווה'.

שום אש ירוקה לא התבערה. פרופסור דמבלדור הגדול עמד במקומו, חסר אונים.

. . .

באותו בוקר אף אחד גם לא הצליח להכנס למשרד הקסמים. השירותים של כניסת העובדים לא עבדו, תא הטלפון לאורחים לא עבד, וגם רשת הפלו לבכירים לא עבדה. לא רק הדברים האלה - שום קסם מימים ימימה לא עבד לאף אחד והשרביטים היו כעת מקלות עץ חסרי תועלת.

(אירוע הפוך שקרה באותו בוקר הוא שמי שבמקרה היה בתוך משרד הקסמים באותם רגעים של זריחה - לדוגמא שומרי הלילה ועובדי הניקיון שהגיעו מוקדם - גילו שאין יותר שום דרך לצאת.)

ברחוב הלונדוני שמחוץ לשירותים שדרכם עד אתמול נכנסו רוב העובדים הלך והתאסף קהל גדול של קוסמים. כולם היו מבוהלים. חלקם היו ממש בהיסטריה. היתה הרגשה נוראית באויר. ממש כאילו נקטעו לכולם אחד הגפיים, כאילו הם איבדו חבר ותיק. הם הרגישו נכים, מסכנים, אבודים.

שר הקסמים קורנליוס פאדג', שהיה מוקף בעדה של מנהלי מחלקות ושרים מודאגים, רצה עכשיו יותר מכל להצליח ליצור קשר עם דמבלדור. הוא חשב לעצמו שאם יש מישהו שידע מה לעשות, זהו דמבלדור הדגול. הוא חייב לדעת מה לעשות.

מעל ראשי כולם ציפורים עפו בנחת וציוצו בקול כשהשמש עלתה לגובה.

. . .

בזמן שכל עולם הקוסמים הלך והשתגע, אי שם במבוא ספינר, מקום נידח במרכז שכונה מוגלגית עניה, בבית עלוב ומיושן, ישב סוורוס סנייפ על כסא הנדנדה שלו. הוא הביט באש הבוערת באח וגם הוא חשב על כך שמעתה השרביט שלו יהיה חסר תועלת.

הוא הוציא את השרביט מכיס גלימתו, וזרק אותו לאש. הוא המשיך לשבת שם, מקשיב לקול הפצפוצים וצופה במקל הדק הנשרף, ונעלם.

		הפרק הבא