הארי וג'יני - הסיפור המלא

"מיום ליום אני מבין יותר ויותר כמה אני שונא את תלמידי סלית'רין" סינן רון להארי בזמן ששניהם יצאו מהכיתה. 

"כן", מלמל הארי.

"אני כל כך שמח שהיום הזה נגמר כבר", המשיך רון לדבר. "אני שונא את יום שלישי יותר מכל יום בשבוע. שעתיים שינויי צורה עם מקגונגל! על הבוקר! בחיי, אני צריך להחליף כמה מילים עם מי שבנה את המערכת הזאת. וישר אחרי זה שעה אסטרונומיה, ואחרי זה גילוי עתידות, שכאילו זה לא מספיק גרוע שזה עם טרלוני - זה בצד השני של הטירה! והיא לא מקבלת איחורים. ואחרי זה שעתיים שיקויים, גם עם סלית'רין, וגם עם סנייפ! ו-"

"טוב, אתה לא יכול לצפות ששיקויים לא יהיה עם תלמידי סלית'רין", קטע הארי עם הבירבורים של רון, ובלי לשים לב הם הגיעו לאישה השמנה.

"סיסמה?", אמרה האישה המשועממת.

"אוהלהומה פרוטוניס".

רון והארי פנו לחדר השינה של הבנים של השנה השישית. רון צנח על המיטה בעייפות, וקטע שיחה סוערת בין דין, שיימוס ונוויל.

"איך הגעתם לפה כל כך מהר?" גנח רון, וכיסה את אוזניו עם הכרית.

"התבטלה לנו שעה אחרונה" הסביר שיימוס. "אתה הולך לשחק?", הוא פנה להארי, שהוציא את בגדי ההתעמלות שלו מהמזוודה.

"כן. אחזור לארוחת הערב" אמר הארי, ופשט את חולצתו.

"מגניב. אני יכול להצטרף אלייך?".

הארי הסתבך בתוך החולצה שלו לקול הצחקוקים של חבריו לחדר.

"את האמת שלא, מצטער שיימוס", התנצל הארי, והחליף במהירות את מכנסיו. הוא העיף מבט לשעון - עוד רבע שעה הוא אמור להיות במגרש הקווידיץ.

"אוקיי. אפשר לשאול למה?", שיימוס נעץ בהארי מבט בוחן.

"כי אני לא משחק לבד. ג'יני ביקשה שאאמן אותה ו-", קולו גווע בין הצחקוקים, הקולות והמבטים שחבריו לחדר נעצו בו.

"מה?", הוא שאל בעצבנות.

"ג'יני ביקשה שתאמן אותה?", צחקק דין, בעוד שיימוס התנשק צרפתית עם האוויר.

הארי הרגיש את הסומק מתפשט על לחיו. "זה לא כזה סוג של אימון! המבחנים לנבחרת בקרוב ו-"

"לא כזה סוג של אימון, בטח", שיימוס נשך את שפצו התחתונה וקרץ להארי לקול צחוקם הרועם של נוויל ודין.

"יש- לכם מזל - ש- שרון ישן", נוויל כמעט נחנק מרוב צחוק.

הארי חייך והביט בשעון. חמש דקות. הוא נטל את המטאטא שלו ממקומו שמתחת למיטה ויצא מהחדר לקול תרועתם של חבריו.

"תהנה - סקסי בוי!"

"אל תבייש את שמנו הטוב!"

"בהצלחה שיהיה באימון הקווידיץ'!"

הארי גיחך ורץ למגרש. שכהגיע, ג'יני כבר הייתה שם, לבושה בחולצה לבנה חלקה עם סמל של בית גריפינדור עליה, מכנסי אימונים קצרים שחורים, נעלי התעמלות, המטאטא ביד והשיער הערמוני  שלה אסוף בקוקו גבוה מעל לראשה. היא רצה להארי בהתלהבות.

"תודה שהסכמת לעזור לי הארי, לא שיקחתי כל כך הרבה זמן", היא אמרה כשהגיעה. 

הארי חייך אליה בחיבה. היא לא הייתה נמוכה ממנו ביותר מדי, אולי בסנטימטר או שניים, בדיוק הגובה המושלם לנשק אותה ו -

"הכל בסדר?", ג'יני הציצה בפניו של הארי.

"כן כן, מצטער. טוב. שנתחיל?"

ג'יני הנהנה, ושניהם עלו על המטאטא.

היה חורף, ולמרות היום הנעים שהיה החשיך מוקדם. אחרי כמה שעות ג'יני ישבה על המטאטא שלה והשקיפה בהנאה על השקיעה. הארי טס אליה ונעצר לידה.

"התעייפת?"

"קצת", היא ניתקה את מבטה מהשמש השוקעת והביטה בהארי, שלדעתה, נראה יפהפה עם אור השמש השוקעת. הארי הביט בה גם - והיא הייתה יכולה להישבע שהוא הסמיק. היא ככ רצתה לנשק אותו - אלמלא הוא הזיז את הראש במבוכה והפנה מבטו לשמש.

"אני אוהב שקיעות", הוא מלמל.

"אני גם. כשהייתי קטנה יותר ביל וצ'ארלי היו לוקחים אותי על המטאטא שלהם לראות את השקיעה על הים"

הארי חייך, הסתכל עליה שוב, וגילה שהיא מביטה בו גם. המטאטאים שלהם התקרבו אחד לשני, ג'יני הריחה את הבושם שלו ופתאום -

"היי! שניכם שם למעלה!", הארי וג'יני התרחקו במהירות אחד מהשנייה, נבוכים קלות, מביטים מטה ומגלים את פילץ' צועק.

"ארוחת הערב התחילה! רדו!".

הארי וג'יני ירדו והתנצלו במהירות בפני פילץ'.

ג'יני הודתה להארי, שהנהן ואמר שיישמח לעזור לה שוב, וכל אחד מהם פנה לדרכו.

חזרתי לכתוב את הפאנפיק! אשמח לתגובות:)

הפרק הקודם