מלחמת הקוסמים הראשונה

פרק 2

"אני עדיין לא מבין מה כולנו עושים כאן בשעה כל כך מאוחרת, אלבוס." סינן אלפיאס דודג'.
הוא ישב בקצה החדר על כיסא מעץ אלון. שיערו המבולגן ומבטו הזועף שיוו לו מראה של ינשוף כועס אשר התעורר משינה עמוקה. "איזו סיבה ארורה מצדיקה מעשה מטורף שכזה?"
"הירגע אלפיאס ידידי היקר." השיב לו דמבלדור בחיוך. "זמן ועת לכל דבר. ישנם אורחים נוספים אשר עדיין לא הגיעו, אך אתה יותר ממוזמן לטעום מעוגיות הקינמון הטעימות שהכינה לנו דורקָס." ושלח קריצה לדורקס שישבה בקצה השני של השולחן.
דורקס קרצה לו בחזרה.
"עוגיות הוא מציע לי." רטן דודג', בעת ששלח את ידו לצלחת ולקח עוגיה.
"זה עדיין לא אומר שאני לא דורש תשובות!" אמר בעודו מנופף בעוגיה בהתרסה לכיוונו של דמבלדור, מעיף פירורים לכל עבר.
דמבלדור חייך אליו ושילב את אצבעותיו זו בזו. הוא החזיר מבטו אל דורקס.
"עדיין לא יצא לי להודות לך על האירוח מחמם הלב בביתך, ועוד בהתראה כל כך קצרה."
אמר דמבלדור.
"כמובן אלבוס." השיבה דורקס בחיוך. "אתה יודע שהבית שלי תמיד נמצא לרשותך."
"אני מעריך את זה מאוד." השיב דמבלדור, חייך בחזרה והפנה את מבטו בכדי להביט על הסלון שבו ישב.
שעון הקיר הגדול שניצב מולו הראה את השעה שלוש דקות לחצות.
הקירות היו מעוטרים בשטיחים מהודרים בצבע אדום, וראשי פסלים עמדו בשורה לרגליהם.
תנועת האש באח הבוערת גרמה לאשליה כאילו הראשים זזים, אך דמבלדור היה מוכן להישבע שהוא ראה את אחד הפסלים קורץ לכיוונו כאשר נכנס לבית.
אלבוס העיף מבט חטוף על האנשים שישבו בחדר איתו.
המארחת שלהם, דורקס מדאוז, חוקרת שרביטים שהכיר בעת מסעותיו אחר אוצרות המוות, ישבה וסרגה מה שנראה כמו סוודר ורוד במיוחד על כיסא הנדנדה שלה.
אלפיאס דודג', ידידו משכבר הימים, ישב שעון לאחור על הכיסא ליד שולחן הקפה ואכל עוגיות מתוך הצלחת הגדולה שעמדה מולו.
פרנק ואליס לונגבוטום, שני הילאים בכירים במשרד הקסמים, ישבו שלובי ידיים על הספה והביטו על האש הבוערת.
בכיסאות לידם ישבו אמילי וָאנְס ואלאסטור "עין-הזעם" מודי, הילאים גם הם. אלאסטור לגם מהפלאסק שלו משקה שהריח כמו וויסקי אש זול וניהל שיחה עם אמילי על הנהלים האחרונים במשרד הקסמים הנוגעים לשימוש בטוח ברשת הפלו.
בקצה הרחוק של החדר ישבו על גרם המדרגות האחים פרוואט, פביאן וגדעון, ונראה כי שיערם האדמוני כמעט ונבלע בצבע השטיח האדום התלוי על הקיר מאחוריהם.
מרלין מקינון, שעבדה בתור מורה לשיקויים בהוגוורטס, עמדה ליד השעון הגדול ושיחקה בשרביטה בעצבנות.
סטארגיס פודמור, שעבד בתור אחראי הסוהרסנים באזקבאן, ישב וניהל שיחה על השאלה האם סוהרסנים אמורים להיכלל תחת החוק לפיקוח על יצורי פלא עם הענק למחצה ושומר הקרקעות בהוגוורטס, רובאוס האגריד.
בנג'י פנוויק, מייצר שרביטים, ישב על כורסה ליד מנדנגוס פלטצ'ר, סוחר רחוב מפוקפק מסמטת דיאגון אשר שמו נקשר למספר פרשיות לא חוקיות.
קרדרוק דירבורן ואדגר בונז לגמו בירצפת ובחנו את ראשי הפסלים מקרוב. "הם זזו אני אומר לך." לחש בונז.
דדלוס דיגל, אדם נמוך קומה אשר היה לבוש במגבעת מוזרה למראה, היה שקוע בתמונה של עז המחמד של אברפורת' דמבלדור, אחיו של אלבוס והבעלים של פונדק ראש החזיר, שישב לידו עם מבט גאה על הפנים.
אלבוס חייך חיוך רחב.
בזמנו, כאשר הוא הקים את מסדר עוף החול, הוא לא האמין לכמות האנשים שנענו להזמנה שלו, בלי לדעת לשם מה הם התכנסו. כמות האנשים שהיו מוכנים להקריב את חייהם וחיי משפחותיהם הרשימה אותו מאוד. רבים מהם היו תלמידים שלו בתקופה שהיה מורה בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, לפני שהפך למנהל.
בקרוב יגיעו המצטרפים החדשים, חשב לעצמו דמבלדור. אני מאוד מקווה שהם יודעים למה הם נכנסים.

שעון הקיר הגדול הרטיט את הבית עם צילצולו בעת שהשעה הראתה חצות.
בו ברגע שהשעון צילצל, דלת הכניסה נפתחה במכה אחת חזקה.
כל היושבים בחדר נעמדו, שלפו את שרביטיהם והפנו אותם אל עבר 5 דמויות שעמדו בפתח הדלת.
"בחיי קרניים, חשבתי שאמרת שאנחנו מוזמנים." אמרה אחת הדמויות.
"זה בסדר, אנחנו לא חמושים." אמר קול אחר אל עבר האנשים בחדר, ונשמע מעט משועשע.
"לעזאזל ג'יימס, נער טיפש, יכולנו להרוג אותך." אמר אלאסטור והנמיך את שרביטו כאשר ג'יימס פוטר צעד לתוך החדר עם חיוך מרוח על פניו, ביחד עם חברו הטוב סיריוס בלאק.
"מה לעזאזל אתם עושים פה? בחרת תקופה מעולה לפרוץ דלתות של אנשים כמו טרול הרים ארור!" הוסיף בטון נוזף.
"אתה מכיר את בעלי, עין-הזעם. קשה לו לפספס הזדמנות טובה לדפוק כניסה." נשמע קול נשי מאחוריהם.
"לילי." אמר אלאסטור וחיוך קל נמרח על פניו אך נעלם באותה מהירות כאשר הסתכל על האדם שנמצא לידה. "ומה לעזאזל קרה לך נערי?"
לילי פוטר נכנסה לחדר כשעליה נשען אדם בעל שיער חום סבוך ופרוע. הוא נראה חבול והיה מכוסה בשריטות ודם יבש על בגדיו.
"זה כלום." השיב לו. "סתם לילה קשה."
"בחיי רמוס, פעם בחודש אתה מדמם ונהיה עצבני יותר מהרגיל." קרץ סיריוס בחיוך ונעץ מרפק בכתפו של הנער. "לפעמים אתה מאוד מזכיר לי את החברה שלי לשעבר."
הנער שלח מבט כועס לכיוונו. "סליחה." לחש סיריוס ושירבב חיוך מתנצל.
הנער הפנה את מבטו לכיוון אלאסטור.
"רמוס. רמוס לופין. לשירותך." אמר והושיט ידו.
"הו, מר לופין." השיב לו אלאסטור ולחץ את ידו. "אני מכיר את אביך, ליאל. אני מבקר אותו לעיתים בענייני עבודה במחלקה לבקרה ושליטה ביצורי פלא. הצטערתי לשמוע שהנקמה של פנריר גרייבק באבא שלך באה על חשבונך בתור ילד."
"טוב נו," השיב לו לופין וניסה לחייך חלושות. "אבא שלי מעולם לא התבייש להפגין בקול את דעותיו כנגד אנשי הזאב. 'ראויים לשום דבר חוץ ממוות.' הוא תמיד היה אומר. אני מניח שמר גרייבק לא אהב את כיוון החשיבה שלו."
"הבאתם לכאן איש זאב? לא 'מרת שום דבר על זה שיהיו כאן אנשי זאב אלבוס!" התרעם פלטצ'ר והזדקף בכורסה. "בחיי, אל 'תנו לו להתקרב אליי 'ני אומר לכם."
"אני מבטיח לך שאין לך סיבה לחשוש. מר לופין היקר נהנה מאמוני המלא." אמר דמבלדור ולופין חייך אליו חצי חיוך מאומץ כאות תודה. דמבלדור קם מכיסאו והתקרב אל הדלת. "רמוס נערי, אני שמח לראות שהצלחתם להגיע."
הוא פנה כעת אל ג'יימס. "כמדומני חסר כאן מישהו. אמור לי ג'יימס, היכן פיטר?"
"פיטר?" ענה ג'יימס בגיחוך קל. "הוא בדיוק כאן מאחו... פיטר? איפה לעזאזל העכברוש הארור הזה? פיטר!"
ג'יימס הרים את קולו ומחוץ לדלת בקע קול הנשמע כמו ציוץ של עכבר מבוהל ומיד אחריו הופיע נער שמנמן ומעד מעל דלת הכניסה.
"מחיאות כפיים סוערות לפיטר פטיגרו גבירותיי ורבותיי", אמר סיריוס בקול של כרוז והחווה בידו להציג את פיטר. " שהועיל בטובו להדגים לנו איך אומץ לב אמיתי נראה. מספר שרביטים מונפים לעברו ומיד הוא נעלם."
"לא נעלמתי." אמר פיטר בטון מעט פגוע. "פשוט... פשוט רציתי לוודא שלא עוקבים אחרינו."
"כמובן שזה מה שעשית ידידי." השיב לו סיריוס בשעשוע וסגר את הדלת מאחוריהם בהנפת שרביט קלילה.
"ברכות לבביות לכל הנוכחים." אמר דמבלדור ורעש הליחשושים בחדר הפסיק בבת אחת.
"כעת משהגיעו אורחינו האחרונים, אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע התכנסנו כאן בלילה מקסים שכזה. בראש ובראשונה ולפני הכל, אני יודע שלא כולם פה מכירים את החמישייה שנכנסה הרגע לחדר. הם בדיוק סיימו את לימודיהם בהוגוורטס והחליטו שהם רוצים להצטרף למסדר. אני מאמין שלאיש אין התנגדות לתוספת של כוח אדם במאבק שלנו?"
מספר ליחשושים של הסכמה והנהונים התפשטו בין האנשים בחדר.
"אני מאמין שבהמשך יהיה מקום להיכרות מעמיקה יותר. לעת עתה רק תדעו שאני ערב להם ואני בוטח בהם, אך כרגע השעה דחוקה ואנו לחוצים בזמן." עיניו של דמבלדור נדדו לנקודה בתקרה, כאילו הוא רואה משהו שאיש מהם לא יכול לראות.
"אני רוצה להודות לכולכם על כך שהגעתם בהתראה כל כך קצרה." הוסיף לאחר שתיקה מעטה.
"לא 'שארת לי יותר מדי ברירות, אה אלבוס?" קטע אותו פלטצ'ר.
"נוכחותך הייתה חשובה מאין כמוה." אלבוס חייך לכיוונו ופלטצ'ר שילב ידיו ופלט נחרה של כעס.
"אני מאמין שכולכם קראתם בנביא היומי לפני מספר שנים על היעלמותם הטרגית של רוברט דאוונינג, מנהל מחלקת המסתורין, וארלין שרווד, הילאית בצוות של עין-הזעם."
"לעזאזל איתך אלבוס!" זעק דודג' וכמעט נחנק מהעוגיה שהייתה בפיו. "לזה אתה קורא סיבה מספיק טובה לכנס אותנו כאן בשעה כזאת? בגלל היעלמותו של מטורף זקן לפני כמה שנים? ככל הידוע לי הוא בוודאי יצא לרדוף אחרי איזה בוטראקל שנמלט ושכח לחזור."
"לעומת זאת," התפרץ מודי וניתן לראות כי הוא כועס על ההערה של דודג'. "גברת שרווד הייתה הילאית מוכשרת מאין כמותה ומעולם לא הפסידה יום עבודה, ועל אחת כמה וכמה מעולם לא רדפה אחרי בוטראקלים ארורים! גם היא נעלמה בלי להודיע לאיש."
דודג' נראה מעט נבוך.
"אכן צירוף מקרים מוזר." המשיך דמבלדור, ומבטו סרק את כל היושבים בחדר.
"שני קוסמים בכירים במשרד הקסמים נעלמים בדיוק באותה עת שבמשרד הקסמים היו דיווחים על הסתננויות לתפקידים בכירים במשרד על ידי קוסמים אפלים."
"מדובר בשמועות בלבד אלבוס." הזדקף במושבו פרנק לונגבוטום. "ברגע שקיבלנו דיווחים בעניין מיד הוצאנו לפועל שורה של פרוטוקולי אבטחה חדשים, לחשי מגננה מתקדמים ואמצעי הגנה מיוחדים בכניסה למשרד הקסמים שנועדו למנוע חדירה של קוסמים שלא אמורים להיות שם. אני בעצמי מפקח על פרוטוקולי האבטחה החדשים."
"אני חושש, אם המידע שבידי מדוייק, שמנגנוני ההגנה שלך נפרצו כבר לפני זמן רב פרנק." השיב לו דמבלדור במבט מתנצל ופרנק הביט בו במבט מבולבל.
"אני בעצמי לא חסיד גדול של שמועות," המשיך דמבלדור. "אך אני מסתמך גם על מקורות מהימנים אחרים. אני יכול לומר בוודאות כמעט מוחלטת שהאדם העומד מאחורי המתקפות וההיעלמויות הוא לא אחר מאשר טום רידל, אשר כיום אתם בוודאי מכירים אותו בשמו החדש - לורד וולדמורט. בעזרת רוברט דאוונינג, וולדמורט הצליח להשיג את הרישומים של מנגנוני ההגנה של משרד הקסמים והצליח להכניס מספר מחסידיו אל שורות משרד הקסמים."
"מיהם אותם המקורות המהימנים שלך אלבוס?" שאל מודי וזקף גבה.
"זאת לא אוכל לספר לך ידידי היקר," השיב לו אלבוס. "אך היה סמוך ובטוח שאני סומך על המקורות שלי והמידע אמין."
מודי גילגל את עיניו.
"מה אנחנו אמורים לעשות עם המידע הזה?" שאל ג'יימס.
"כמו שפרנק אמר," רטן מודי. " משרד הקסמים אחראי על אמצעי האבטחה הארורים שלו. איך זה קשור אלינו? שלח להם ינשוף וספר להם מה גילית. התחלתי לעבוד שם בתור הילאי כדי ללכוד קוסמים שעוברים על החוק, לא כדי להיות מאבטח."
"אני מאמין שינשוף נוסף לא יעשה הבדל." השיב לו דמבלדור וחייך. "כבר שלחתי להם עשרות מכתבים אך נתקלתי באותה התשובה. הם לא מתכוונים לעשות שום דבר מכיוון שהם לא מאמינים שיש משהו שצריך לעשות נגדו משהו. הרולד מינצ'ם בעצמו ענה לי שאין שום איום ממשי על משרד הקסמים וכי מדובר בהתראות שווא."
"עם כל הכבוד לשר הקסמים," הזדקף במקומו פרנק ונראה מעט פגוע. "אני הוא זה שאחראי על סידורי האבטחה במשרד הקסמים. אני אלך ואדבר איתו על הנושא בעצמי."
"אני חושב שמאמציך יהיו לשווא מר לונגבוטום." השיב לו דמבלדור. "אני מכיר את הרולד באופן אישי ואני מאמין שאם תנסה להתעמת איתו בנושא הוא עלול לסלק אותך מתפקידך, ואני זקוק לך שם."
"זקוק לי בשביל מה?" שאל פרנק.
"המקורות שלי מספרים כי לורד וולדמורט מנסה להשתלט על משרד הקסמים ולפתוח במלחמה בין עולם הקוסמים לעולם המוגלגים." אמר דמבלדור. "מאז ומתמיד טום רדף כוח ושליטה, ואני בספק אם הפוליטיקה שהוא מספר לחסידיו באמת מעניינת אותו. אני חושש שהוא עשה דברים נוראיים, ומוכן לעשות דברים נוראיים עוד הרבה יותר, בכדי להשיג את המטרה הנעלה בעיניו, שהיא להיות הקוסם הכי חזק שחי אי פעם. מכיוון שמשרד הקסמים לא מתכוון לעשות שום דבר, כינסתי אתכם כאן היום כדי לגבש תוכנית יחדיו על מנת לעצור את וולדמורט."
נשמע קול היחנקות בקצה השני של החדר. נראה כי דודג' נחנק מהעוגיה שלו.
"לע... לעצור את וולדמורט?" נעמד דודג'. "זה סוף סוף קרה אלבוס. איבדת את שפיותך."
"כולנו חולקים מטרה משותפת אלפיאס." השיב לו דמבלדור. "אני מאמין שאיש מאיתנו לא רוצה לראות דם של חפים מפשע נשפך למען מטרותיו של אדם בודד. מישהו ייאלץ לעמוד מולו בסופו של דבר, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. כל היושבים בחדר הינם אנשים אשר אני סומך עליהם שיוכלו לעזור במשימה הזו, אך אני זקוק לשיתוף פעולה מלא מצד כולם."
"אבל אלבוס." אמר פביאן פרוואט, וחשש קל התגנב לקולו. "אנחנו שמענו דברים על לורד וולדמורט. דברים נוראיים… שמענו על הדרכים שבהן הוא משתמש... זה דבר אחד להילחם מול אוכלי המוות שלו, אבל אתה מבקש מאיתנו להקריב את כל היקר לנו בשביל המשימה הזאת."

"אני יודע שאני מבקש מכם הרבה." השיב דמבלדור. "אעז לומר שאני מבקש אפילו יותר מדי. אני אבין את כל מי שיעדיף לעזוב כרגע את החדר ולא לקחת בזה חלק."
אף אחד מהיושבים לא זז, חוץ ממנדנגנוס פלטצ'ר שזז באי נוחות בכיסאו אבל נזהר לא לדבר שוב.
"אתה יודע שאנחנו נלך אחריך באש ובמים אלבוס." אמר גדעון פרוואט. "אבל מה לגבי המשפחות שלנו? אנחנו לא יכולים לסכן אותן ככה. אם רק אחותנו הייתה יודעת על מה הפגישה הזאת..."
"מה שלום מולי באמת? חשבתי שהיא תהיה כאן איתכם." השיב דמבלדור.
"היא נשארה בבית עם בעלה ושני הילדים." השיב גדעון. "היא רצתה לבוא, אבל היא לא סומכת על ארתור שיסתדר דקה אחת בלעדיה. אתה יודע איך היא."
"בהחלט." השיב דמבלדור וחייך.
"אם אנחנו עושים את זה אנחנו מציבים אותם בסכנה גדולה", המשיך גדעון. "כמו את כל שאר בני המשפחות שלנו. אתה מכיר את שיטות הפעולה של וולדמורט."
"אני מבטיח לכם שאעשה כל שביכולתי לעזור לכם להגן על בני המשפחות שלכם." השיב דמבלדור במבט רציני. "מאותה סיבה בדיוק אסור שאיש יידע על קיומו של המפגש הזה ועל התוכניות שלנו."
"נניח ונסכים אלבוס." אמר מודי. "נניח ונסכים למה שאתה מבקש. משרד הקסמים עוקב אחרי כל ערוצי התקשורת הקיימים כיום. איך אתה חושב שנצליח לשמור על המפגשים הללו בסוד?"
"חשבתי על הבעיה הזו מבעוד מועד והרשיתי לעצמי לפתח אמצעי תקשורת חדש המבוסס על שימוש בפטרונוסים." השיב דמבלדור. "אוכל ללמד אתכם כיצד לבצע את זה. זה די פשוט כשלומדים את העיקרון."
"נשמע שכבר חשבת על הכל אלבוס, כרגיל." קרץ לעברו סיריוס.
"ועדיין יש עוד הרבה עבודה לפנינו." השיב דמבלדור. "אתם יודעים, לא סתם קראתי למסדר שלנו מסדר עוף החול. עוף החול תמיד סימן עבורי תקווה לצמיחה מחדש ולעתיד טוב יותר." הוסיף דמבלדור והרים כוס יין דובדבנים אל עבר היושבים בחדר. "שיהיה לכולנו בהצלחה."

הפרק הקודם		הפרק הבא