הארי פוטר-הודיני ואבן החכמים

האופנוע של סיריוס התרסק לתוך החצר של דרך פריווט מספר 3, ודמות גדולה יצאה מתוך ההריסות שלו. 

"אני לא הייתי צריך לשתות שמה אלכוהול לפני שיצאתי" אמר לעצמו האגריד, וצעד לעבר הבניין, בטוח כי זה הוא הבניין של הארי פוטר האגדי, הילד שנשאר בחיים.

 הוא לא זכר את שם המשפחה של הדודים המאמצים של הארי, ולכן החליט פשוט להיכנס דרך הדלת הראשונה שראה. הוא ניסה הפעם דווקא לפתוח את הדלת בזהירות, אבל גם הפעם הוא לא הצליח, והדלת נעקרה מצירה, יחד עם חתיכה לא מבוטלת מהקיר.

"דלתות של מוגלגים הם אף פעם לא אהבו אותי" הוא רטן לעצמו, ופנה להביט אל אבר תושבי הבית, שהביטו בו המומים. הם היו גבר ואישה, בשנות הארבעים לחייהם.

"הארי בבית?" הוא שאל. למרבה הפלא, גם בדרך פריווט 3 גר ילד בשם הארי, שגם הוא היה בן 11.

"הארי בחדר", אמרה האישה. "מי אתה בדיוק? אתה מבית הספר של הארי?"

"אה, אז אני רואה שהכינו אתכם לבואי. אני שומר הקרקעות של בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות."

"בית הספר הוגרווסט למה?" שאל הגבר.

"לכישוף ולקוסמות. וודאי קיבלתם את המכתב. הארי!" צעק האגריד לעבר המסדרון. נער בן 11 בגובה ממוצע, עם שיער שחור חלק, יצא מהמסדרון.

"שלום" אמר הארי. "אנחנו מכירים?"

"שלום, הארי, נערי." אמר הגריד. "אני רובאוס האגריד, שומר הקרקעות של בית הספר הוגוורסט לכישוף ולקוסמות מזל טוב!"

"למה?" שאל הארי. "היום הולדת שלי היה באפריל."

"מה פתאום? אמר האגריד. "רשום לי שהיום הוא יום הולדתו האחד עשר של מר הארי פוטר."

"אבל אדוני" אמר הארי. "לא קוראים לי הארי פוטר."

"ודאי שקוראים לך הארי פוטר! למה איך אתה חושב שקוראים לך?"

"קוראים לי הארי הודיני" ענה הארי.

		הפרק הבא