אני לא הולכת לשום מקום.

היי. אז זה פאנפיק חדש, על היני. אז ככה- זה מתרחש בשנתו השביעית של הארי והשנה השישית של ג'יני, וולדמורט הובס בגביע האש, אבל הוא כנראה עדיין בחיים, למרות שלא שמעו ממנו הרבה זמן. אוכלי המוות עדיין פעולים, אבל רובם במחתרת. תהנווווו

~ פרק 1- גם אני אוהבת אותך. ~

ג'יני וויזלי התעוררה במקום לא מוכר. היא התרוממה בבהלה. היא הייתה במעונות הבנים, לבושה בחולצת הקווידיץ' של הארי, שהייתה גדולה עליה בכמה מידות. היא נרגעה והעיפה מבט הצידה, הארי נימנם לימינה, פניו תמונים בכרית וידו אוחזת במותניה בעדינות. היא הזיזה את ידו בעדינות, גלשה מהמיטה ויצאה לכיוון חדרי הבנות.

זה היה יום שבת אפור וקר, מלא שלג, ולא היה לאן למהר. היא התקלחה והתלבשה, מורידה מעליה את חולצת הקווידיץ' שהייתה גדולה עליה בכמה מידות והחליפה אותה בחולצת טריקו שחורה וג'ינס פשוט. היא ירדה במדרגות לחדר המועדון. "בוקר הרמיוני." נערה יפייפיה ומוקפת ספרים הרימה את ראשה בבהלה. "אה, היי ג'יני." ג'יני אפילו לא שאלה מה היא עושה בתשע בבוקר ביום שבת מוקפת ספרים, כי זה היה לה ברור. "מבחן קרוב?" 

"כמה מהם." היא נאנחה. "רוצה לרדת כבר?" הרמיוני שאלה, "אני חייבת קצת הפסקה מכל זה." הרמיוני לקחה כל כך הרבה מקצועות שכבר היה קשה לעקוב. "בטח." הם יצאו דרך החור, ירדו בגרמי המדרגות המפוארים, ולבסוף הגיעו.

הם נכנסו לאולם, שכבר התחיל להתמלא באותה שעה בבוקר. "בוקר."קרא קול מאוחריהן, רון והארי נכנסו לאולם הגדול, יחד עם נוויל. "ממ?," הרמיוני הרימה את ראשה מהספר שקראה, אפילו בעמידה. "בוקר טוב." היא נישקה את רון על הלחי. הארי נעמד לצד ג'יני וכרך יד סביב המותן שלה, היא הרימה את ראשה והסתכלה על פניו, הארי נתן קפיצת גובה בשנה האחרונה, ועכשיו היה בסביבות מטר תשעים, מה שגרם לג'יני, מטר שישים ושלוש, להתגמד לידו. הם הלכו לכיוון שולחן גריפינדור ודראקו נופף להם והלך לשולחן סלית'רין. 

"שמעתם שמתחילים לתת לתלמידי שנה שישית ושביעית לצאת להוגסמיד בימי שבת?" הארי שאל. הוא וג'יני החליפו מבטים "מה שאומר, שנוכל לצאת היום.."

הוא המשיך את המשפט שלו, בניסיון כושל למשוך את צומת לבה של הרמיוני שקראה בעייניניות מרובה בנביא היומי. "הו, אני מצטערת, אני ממש ממש חייבת ללמוד." היא נאנחה. "אז אני מניחה שזה רק אני ואת, ג'ין." הארי חייך. היא חייכה חזרה. היא אהבה שהוא קורא לה ככה. 

"אין בעיה, רק תן לי לקחת את המעיל שלי מהחדר.." היא התחילה לקום, אבל הוא הושיט לה את הסוושארט שלו. היא חייכה חיוך קטן ולבשה אותו. "תודה," היא נישקה אותה קצרות. 

הם נפרדו מהרמיוני, רון ונוויל והתקדמו לעבר ההיציאה מהטירה ולשביל המקשר אותה להוגסמיד. כשהם הגיעו לבסוף ג'יני הודיעה לו שהיא הולכת לשירותים ושיחכה בדיוק איפה שהוא. חמש שניות אחרי שהיא עזבה, גוף עגול, גדול וקפוא פגע בגב של הארי. כדור שלג. 

הוא הביט מבולבל מסביבו, מנסה למצוא את הזורק, אך הוא לא מצא דבר. נשמע קול שריקה באוויר וכדור נוסף הגיע משום מקום, ישר לפניו.

הוא כבר שלף שרביט, אבל הצחוק של הזורק הסגיר אותו. ג'יני עמדה על הגג של "שלושת המטטאים" מתפקעת מצחוק. ההלם על פניו של הארי התחלף בחיוך. "קדימה פוטר! בחיים לא זרקת כדור?" היא קראה מלמעלה 

הוא אסף קצת שלג בידו, ועיצב אותו לצורת כדור. וכך התחילה מלחמת השלג שנמשכה שעות, לבסוף השניים נכנסו לפונדק, מותשים וקפואים.

"אני ניצחתי!" הוא הכריז בגאווה. 

"הו, היית מת!" היא קראה חזרה. אנשים הסתכלו עליהם, אבל ממש לא היה להם אכפת. 

כשהם חזרו לטירה, הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת, קרה מידי כדאי להישאר בחוץ. הם ישבו יחד מול האח, מתכרבלים. 

"אני אוהב אותך." היא נישקה אותו.

"גם אני אוהבת אותך." 

וכך, נגמר לו עוד יום בהוגוורטס. הכל היה נורמלי לחלוטין, עד ליום שלמחרת.

~~~~~~~~~~~~~

תודה רבה שקראתם, אני ממש מקווה שאהבתם. 

בתקווה שיאשרו את זה- המשך בקרוב ;)

		הפרק הבא