אהבה של ג'ינג'ית

פרק 2:

השנה גם אני יהיה בהוגוורטס! קמתי בבוקר בהרגשה טובה, ירדתי בפיג'מה לארוחת הבוקר, לקחתי צלחת, היי- זה הארי פוטר, הסמקתי והפלתי בטעות את הצלחת מהיד, אופסס איזה פאדיחה, רצתי לחדר.

נשכבתי על המיטה ובכיתי, בטח הארי פוטר יחשוב שאני סתם תינוקת טיפשה.

.....................

רצתי אל המחסום, הפעם אני גם אעלה על הרכבת, מרגש, אבל איפה הארי ורון? הם היו מאחוריי לפני שנייה.. טוב כנראה על הרכבת..

עליתי על הרכבת והתיישבתי בתא עם עוד ילדה, ''איך קוראים לך?'' שאלתי, ''נינה'' היא ענתה בביישנות, שוחחנו,  היה לנו כיף יחד, לא שמתי לב שהזמן עבר ופרסי נכנס לתא שלנו, ''היי ג'ין, עוד מעט מגיעים, עוד לא החלפת בגדים'' הוא נזף ויצא מהתא, אני ונינה צחקנו ולבשנו את גלימות בית הספר.

''תלמידים חדשים אליי, תלמידים חדשים לכאן'' נשמע קול צועק, הלכתי עם נינה לכיוון, הקול, זה הענק של בית הספר, סיפרו לי עליו, עלינו על סירות ושטנו עד שראינו טירה ענקית.

נכנסנו אליה ופגשנו אישה- מקגונגל כמובן שאני מזהה אותה, היא סיפרה על הבתים של הוגוורטס (אני יודעת כבר הכל) ואז יצאה מהחדר ואנחנו חיכינו.

היא חזרה לאחר כמה דקות ובידיה מצנפת ישנה ומרופטת, הלכנו אחריה לתוך אולם ענק ישבו שם מאות ילדים, הייתי בלחץ.

יחסית לשאר הילדים אני יועדעת המון אבל יש הרבה דברים שאני לא יודעת ובכל מקרה זה מלחיץ,

אם אני לא מתמיינת לגריפינדור אני נראלי עוזבת את הוגוורטס.

פרופסור מקגונגל הניחה את המצנפת על שרפרף במרכז האולם, היא קראה בשמות וכל פעם מי שקראו לו שם את המצנפת והיא צעקה לאיזה בית הוא שייך, הגיע תורי.

''הו עוד וויזלי אני אוהבת למיין אתכם, זה קלי קלות- גריפינדור'' מזל, הלכתי לשולחן של גריפינדור, שלי.

''וורלן, נינה'' פרופסור מקגונגל אמרה, נינה ניגשה וחבשה את המצנפת, ''גריפינדור'' המצנפת הכריזה ונינה רצה והתיישבה לידי.

במהלך הסעודה (הטובה ביותר שטעמתי מימיי) לא ראיתי את הארי ורון, אבל הייתי עסוקה במה שקרה סביבי ובאוכל.

 הלכתי לישון, נינה הייתה איתי בחדר ועם עוד שתי בנות- אמילי ובטי, לאחר הכרות קצרה נשכבנו במיטות ונרדמנו במהירות.

הפרק הקודם		הפרק הבא