פרסי ואנבת'- השתלשלות העיינינים

בפאפניק זה פרסי ואנבת' בני 21

בדרך כלל רומנטיקה זה לא התחום שלי, מודה. סתם חשבתי שיהיה נחמד להציג משהו כזה. בעייני זה אפילו די גרוע, אבל מה זה משנה? העיקר שאני נהנת ומתפרעת עם זה

כל הזכויות לריק ריידן

פרק 1- הצעת הנישואים

פרסי-

קמתי בבוקר עם חיוך על הפרצוף. זה היה היום. היום עמדתי להציע לה. רק  יום לפני זה הגענו לביקור במחנה החצוים, ואני הגעתי למסקנה שזה הזמן המושלם. "קום, מוח אצה." אור פשט בחדר וראיתי את צילה של אנבת' על הרצפה. התרוממתי לאט וניסיתי להסתיר את התרגשותי. "מה את רוצה, חכמולוגית?" מלמלתי בחיוך. "יש יום יפה היום. הפריחה החלה. חשבתי שתרצה לצאת לשייט." היא התיישבה על מיטתי. "למה לא אמרת קודם!" קפצתי במקומי ונשקתי לה במהירות. היא גיחכה וקמה. "עוד חמש דקות במזח, מוח אצה." היא שלחה אלי חיוך ויצאה מהביתן. התלבשתי במהירות ווידאתי שהקופסא המרופדת אצלי בכיס. לא ידעתי מתי בדיוק אעשה זאת, אך ליתר ביטחון. יצאתי מחוץ לביתן והתמתחתי. השעה הייתה בערך 5 בבוקר ופסי הזריחה נראו במרחק. המחנה דממם. צעדתי למזח, שם אנבת' עמדה ליד סירת משוטים מעץ. "בוקר." הגעתי אליה. "בזה שטים?" תהיתי. "נראה לך?" היא צחקה. "אתה מסיע אותנו." הסבירה. "בשמחה." עניתי וישרתי את ידי. "קופצים?" שאלתי אותה. במקום תשובה היא תפסה את ידי וקפצה למים. מיד יצרתי סביבנו בועה והחלנו לשייט.

"איך היה?" צנחתי על הדשא שליד המזח בתום שעתיים. "מדהים." צנחה לידי אנבת'. שכבנו שם בדשא ובהינו בשמים, שרק נשמותינו מפרות את הדממה. פתאום דבר מה נחת לידי. "היי, זוג יונים, תמסרו לי את זה!" נשמעה צעקה. התרוממנו והבטנו לאחור. קאל מילר, בן הרמס עמד שם שלצידו חברו, איידן, בן הקטה. "בסדר." צעקה אנבת' ובחבטה אחת החזירה לו את הכדור. שרקתי בהתפעלות. " סתום, מוח אצה." חבטה בי. ציחקקתי בשקט ונשכבתי חזרה.

אנבת'-

הוא התנהג מוזר באותו היום. זיהיתי את זה. לאחר שהתיבשנו היום עבר בעצלתיים. פטפטנו, טילנו, שחקנו קצת עם החניכים הצעירים ודיברנו עם כירון. הכול הרגיש מוזר, שאין איום או סכנה על ראשנו. לקראת הערב התעקש פרסי שנאכל על הים. צימצמתי את עייני בחשדנות אך לא סירבתי. לקחנו סלסלה מלאה כל טוב שהכינו הנינפות וניגשנו למים. פרסי מיצק את פני המים ויצר שביל שהוביל למשטח רחב. התיישבנו והתחלנו לאכול. צחקנו ודיברנו על הנערים שהיינו, מלאי דאגות.  ככל שעבר הזמן כך פרסי נראה לחוץ יותר ויותר. לקראת השקיעה פרסי הרצין. "אנבת'," פנה אלי. "מהיום שבו ראיתי אותך לראשונה ידעתי לאן נגיע.." עייני החלו דומעות מהתרגשות והלם "... כשאני מסתכל בך, אני רואה אותך, את אהבת חיי האמיתית. האם את מרגישה כמוני ותרצי להינשא לי?" כעת עלו גם בעיניו דמעות. "כן, מוח אצה. כן!" יבבתי. פרסי הרים אותי והניף אותי באוויר המים התרוממו והקיפו אותנו. הוא הוריד אותי מטה ונישק אותי. "אוי, חכמולוגית, את לא יודעת כמה חיכיתי לרגע הזה." בעניו עמדו דמעות של אושר.

פרסי-

עמדנו שם חבוקים עד שהשמש סיימה לשקוע. היא אמרה כן! היא אמרה כן! לחשתי לעצמי. בשלב מסוים התנתקנו וחזרנו לחוף, מחזיקים ידים. "אני אוהבת אותך." לחשה לי אנבת'. "ואני אותך."

		הפרק הבא