פאנפיק בפאנפיק

"אוקי, יש לי רעיון." מינרווה חזרה משיעור ומצאה את שני הדיוקנים משחקים טאקי.

"אלבוס," רטנה מקגונגל. "סוורוס!" הילד שחור השיער בעל העיניים הירוקות נכנס לתוך משרד המנהלת. "קראת לי, המורה?" שאל.

"לא אתה," אמרה המנהלת באדישות. "אבל יש לך רעיון לפאנפיק?"

"פאנפיק? מה זה פאנפיק?" שאל.

"אוי לא, לא שוב." הפרופסור גלגלה עיניים. "פאנפיק זה סיפור מעריצים על יצירה מקורית, וכשנכתוב אותו נשיג חרמשים. אנחנו צריכים חרמשים." 

היא לקחה את גליון הקלף, וראתה שהוא מלא באיקס עיגול.  "אלבוס וסוורוס!" היא צעקה.

"מה עשיתי, פרופסור?" אלבוס-סוורוס נפגע קלות.

"לא אתה. טוב, אנחנו חייבים לחשוב על רעיון." חזרה הפרופסור על דבריה.

"אמרת משהו?" מלמל דיוקנו של דמבלדור בעייפות. "אתם רציניים, ישנתם?" היא כעסה.

"המורה, אני יכול לצאת?" שאל אלבוס-סוורוס בעייפות ותמימות.

"לא," מקגונגל נענעה את ראשה. "אתה עוזר למתוח את העלילה בפאהפיק. בעזרת דיאלוג".

אלבוס-סוורוס מצמץ.

"עזבו. אני הולכת לתפוס תנומה."

הפרק הקודם