אדון האופל החדש

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג!

השמחה וההתרגשות מילאו את הטירה.

תלמידי בית הספר הוגוורטס התאספו באולם הגדול. "טקס החתונה עוד מעט מתחיל!" נשמעו לחשושי התרגשות מכל עבר.
האנה מריטסון, תלמידת שנה ראשונה, עמדה על קצות אצבעותיה בניסיון לראות משהו. היא לא חשבה שיהיה לזה סיכוי, אבל לפחות היא גבוהה,- ביחס לשכבה שלה.
התלמידים חיכו בקוצר רוח לרגע הגדול, הרגע בו יגיע דמבלדור והחתונה תתחיל.
"הנה הוא מגיע!" צעק תומס קינג, תלמיד שנה רביעית.
האווירה המרוגשת הציפה את האולם, והלחשושים רק גברו.
דמבלדור הגיע, מעוטר בגלימת הטקס שלו, ואחריו בשיירה כל צוות המורים. כולם חוץ... משניים: האגריד, ומקגונגל.
ביילי קוסט, תלמידת שנה שנייה, היתה הראשונה ששמה לב להיעדרותו של האגריד. "איפה האגריד?" שאלה את חברתה אמה ברול, שסימנה שהיא לא יודעת, אך לא ייחסה חשיבות רבה לעניין. "אמה, זה חשוב! איפה האגריד? למה הוא לא בא?" התחילה ביילי קצת להילחץ. "לא יודעת, נו מה את שואלת אותי. בטח התמהמה קצת בבקתה או משהו כזה. הוא תכף יבוא, תמיד הוא מאחר לדברים האלה." ענתה אמה. תשובתה התקבלה על דעתה של ביילי, והיא שכחה מהעניין.
"שלום לכולם, וערב טוב. אני שמח לפתוח את ערב חתונתי עם פרופסור מקגונגל, שתכף תגיע. אני מאחל לבית הספר הוגוורטס שימצא זוגות רבים. אז, בואו נרים כוסית?" פתח דמבלדור את האירוע, והכוסות של כולם התמלאו ביין. "לחיים!" צעקו כולם ולגמו מן היין. בדיוק אז, הגיעה הפרופסור מקגונגל, מלווה בכמה תלמידות מעריצות, ומקושטת בשמלה יוצאת מן הכלל. על רקעה הלבן של השמלה, ברקו באור הנרות המאירים את האולם עיטורים בצבעי כסף ובזהב, שהחליפו את צורתםעם כל שניה חולפת. היא היתה עשויה מבד נעים במיוחד. הפרופסור מקגונגל כנראה לא יכלה להיפרד מהקוקס ההדוק שלה, כי תסרוקתה היתה קוקס מצמה עשויה שלוש צמות.

"הו, אלבוס, יקירי! הרגע הגדול הגיע! תמיד חלמתי על היום הזה.." פנתה מקגונגל לדמבלדור.

"ידעתי שזה יקרה בסוף!" אמרה האנה לחברתה הטובה בל. "כן, כולם ידעו שהם מאוהבים. רק פילץ', פיבס, והאגריד לא היו מאמינים שזה יגיע רחוק כל-כך." ענתה בל. ביילי, ששמעה את דבריה - נזכרה. "האגריד!" היא חשבה. היא תרה בעיניה אחר כל האולם, אך לא מצאה את האגריד.

"אמה, אמה, האגריד עוד לא כאן! את יודעת מה קרה לו? אני דואגת! יכול להיות לו כל דבר! את מכירה את האגריד. הוא טיפוס כזה... נו, את יודעת..." פנתה ביילי בדאגה לחברתה אמה, שהפעם באמת התחילה לדאוג גם היא. "אין לי מושג מה איתו באמת", היא אמרה, אבל זה לא בדיוק עזר לביילי, שרק נכנסה ללחץ גדול יותר.

"ואגב," נשמע קולו של דמבלדור, "אם במקרה שאלתם את עצמיכם איפה האגריד, אז דעו רק שאינכם צריכים לדאוג". מאז עזבו את הוגוורטס הארי, רון והרמיוני, האגריד נהיה אהוב על כל תלמידי בית הספר, אהוב כמעט ברמה שהיה אהוב על הארי, רון והרמיוני. אפילו תלמידי בית סלית'רין אהבו אותו עד מאוד.

לשמע דבריו של הפרופסור דמבלדור, נשמו אמה וביילי לרווחה, והתפנו להקשיב לקוסם הקטן בעל השיער המזדקר שניהל את החתונה. זה היה אותו קוסם שניהל את חתונתם של ביל ופלר. הוא פתח את האירוע באומרו: האם אתה, אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור, לוקח את מינרווה מקגונגל,- לאישה?" ודמבלדור ענה: כן!!". תשואות רמות נשמעו מכיוון הקהל. "והאם את," המשיך הקוסם, "מינרווה מקגונגל,- לוקחת את אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור,- כבעל?" ומקגונגל, כצפוי ביותר, ענתה: "כן!!" בצעקה מלאת התרגשות.

"אם כך," המשיך הקוסם למרות התשואות הבאות מהקהל שבקושי איפשרו לו לדבר, "דמבלדור, הבא למקגונגל את הטבעת, ונתחיל בריקודים!!!" דמבלדור הוציא מכיס גלימתו את קופסת הטבעת, היא היתה מהממת ביותר. רקעה היה אדום, וקישוטיה זרחו לאור הירח, המשתקף בתקרה הקסומה- פסים צהובים ונקודות לבנות, כסופות, זהובות, ושחורות.

ההתרגשות באולם היתה בשיאה. ההרגשה היתה כאילו מקגונגל עומדת להתעלף בכל רגע. ליתר ביטחון, גברת פומפרי התקרבה מעט לכיוון המתחתנים. דמבלדור פתח את הקופסא. הקהל ציפה ולא ידע איך לבטא את התרגשותו, כשפתאום...

"הטבעת נעלמה!!" קראה האנה מריטסון בדאגה. התלמידים כמעט נפלו. אמלי רוט, תלמידת שנה שלישית, התעלפה, ובעקבותיה התעלפו גם עוד כמה תלמידים. גברת פומפרי רצה לדאוג לכולם לפני שהמהומה תתחיל, אך לשווא. היא לא הספיקה. המהומה התחילה. צרחות נשמעו מכל כיוון. בכל מקום הסתובבו תלמידים מפוחדים ומבוהלים,  בורחים, או סתם עומדים וצועקים כדי לייצר מהומה.

אבל זו לא היתה סתם טבעת שנעלמה, מישהו גנב אותה מכיסו של דמבלדור והחזיר רק את הקופסה, שעות ספורות לפני החתונה...

		הפרק הבא