הנני נשבע חגיגית שאני מחפש צרות

אני, סריוס, רמוס (אולי רמוס לא), ופיטר היינו תלמידי הוגוורטס  שובבים שמטרתינו הייתה (תוכנית של סריוס, תוכנית של סריוס אוקיי, רמוס הוספתי את זה) לקפוץ מגג הרכבת ולברוח! די מגניב, לא? אחרי שרמוס איים עלינו שיזרוק עלינו מהדורה מורחברת של הוגוורטס: תולדות הבנו שזה לא לעניין (של רמוס חח) וחיכינו עד שהאדון ירחוני הנכבד ירדם, ואז נוכל לברוח מרכבת עמוסה זו. כשהוא סוף סוף נרדם (איש זאב והכל, לא פשוט כל כך), פתחנו את חלון הקרון בעזרת קסמים, ויצאנו אל האויר הפתוח. אוח, הנוף היה כל כך יפה. הרים של שלג לבן וצח, השמים עמוסים העננים, והירח, מזל שזה לא ירח מלא, האיר מעלינו בעוצמה שאפילו לילי לא תוכל לקבל (סתם). ואז, שהתכוונו לברוח, הופיעה מולינו... מכשפת הממתקים. פיו, מזל, אבל איך שהיא הביטה בנו עם העיניים הענקיות שלה... טוב היה ברור שהיא לא מתכוונת לתת לנו לברוח. ''רוצים משהו מהעגלה, ילדים'' היא שאלה בקול קצת הרבה מלחיץ. סיריוס ואני הבטנו אחד בשני והוא הנהן, מוכן לקפוץ. אבל ברגע שעשה זאת, מכשפת הממתקים הצמיחה צבתות, ידיים ורגליים ענקיות, אולי מפלצת הממתקים. היא אמרה שוב בקול המלחיץ שלה,כמה דברים וירדנו לקרון מיד, מתנשפים. ''מגיע לכם!'' נבח רמוס והבהיל אותנו כהוגן. גם קיבלנו מנחת זרועו של המהדורה המורחבת הוגוורטס: תולדות ''אחח'' מלמל פיטר שוב ושוב. ''רמוס, הבנו, אנחנו לא נחזור על זה שוב'' התנשף סריוס מהמושב השמאלי. רמוס גיחך וחזר לעיין בספר שלו. 

כשהגענו להוגוורטס סוף סוף, התיישבנו ארבעתינו בכרכרה, וצחקנו על סבר מאוס, הנושא הרגיל שלנו. ''נו, אז חברה,'' אמר סריוס בעודו מתרווח בנינוחות על מושבו. ''שנה שישית. מה נעשה השנה?'' ''נלמד, לשם שינוי'' נזף בו רמוס ואני ופיטר התגלגלנו מצחוק. ''אבל לא באמת, נכון?'' שאלתי בבהלה אך רמוס לא ענה, הוא רק נאנח. המשך הנסיעה המשיכה כרגיל בצחוק, וסריוס סיפר לנו שוב על טיפשותה הרבה של אימו.

וורן, סוזן. רייבנקלו! וורפל, ג'ימי. גריפינדור! סמית', רוברט. סלית'רין! ג'ונסון, ליזה. גריפינדור! מילר, רופרט. האפלפאף!

לאחר הסעודה, עייפים ושבעים מדי, בלי להחליף לפיג'מות, פשוט קפצנו על המיטה ונרדמנו במכה אחת.

''בוקר טוב אדון ירחוני הישנוני, בוקר טוב לקרניים העייף, ובוקר טוב לזנב תולע, לעוד בוקר של שינוי צורה גרוע.''

''רך כף!'' שלושתינו צעקנו במכה אחת.

''מה, לא אשמתי שעוד 20 דקות מתחיל שינוי צורה'''....

''מה''?! 

רצנו במורד המדרגות, פרצנו לאולם הגדול, כל אחד לקח פרוסת טוסט וקופסת מיץ, אכלנו במהירות לא נורמלית, ונכנסנו לכיתת השינוי צורה, מתנשפים. 

''היום, אנו נעשה חזרה על כשפי העלמה. להזכירכם, כשפי העלמה הם...'' 

הפרופסור מקונגל חופרת. אוף.

רק רמוס הצליח, שוב, להעלים את הקרפדה שלו.

		הפרק הבא