הנני נשבע חגיגית שאני מחפש צרות

''משעמם''. אני וסריוס הגענו למסקנה הזאת אחרי כ30 ''משעמם''. לא האמנו שיהיה יום ראשון משעמם, זאת אומרת, תמיד היה מה לעשות ביום ראשון! זה חופש! בלי סלגהורן, בלי מקונגל.. אבל... גשם. ברקים. רעמים. סופה. קר. מה אפשר לעשות בשם זקנו של מרלין במזג אויר גס יותר מפיבס? כמובן, יום ראשוון היה תמיד גם יום תכנון המזימות שלנו, אז לכן, אני, רך כף, וזנב ותולע, (ירחוני פחות שיתף פעולה..) ישבנו לתכנן מזימה. 

''טרנטולות באולם הגדול''!

''לכתוב על כל הבגדים של סברמאוס ''אני שמנוני''!''

''לנעול את קפטן קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין בארונית המעלימה!''

בסוף בחרנו. כלל לא ממה שנאמר, אך את המזימה תטצרכו לגלות בעצמכם!

בום. בום. בום. בום. בום!!!!!!!!!!!

''חה, חה, חההה'' רך כף צחק בצחוקו המתנבח, לאחר שברחנו במהירות מופרזת מחדר המועדון של סלית'רין מלא הפיח.

''גדול!'' צחקתי.

''אז אני מבין שבאמת הייתם משועממים.''  

''ירחוני, אתה לא מבין. אנחנו עשינו קצת צחוק, לא באמת נורא ממש....'' 

''יכלו לסלק אתכם!''

''ובכן, מזל שמקונגל רק הטילה עלינו עונש דל''.

''עונש דל?! עונש דל?! אתם לא יכולים לצאת להוגסמיד למשך... טוב, עד סוף השליש!''

''נו, באמת ירחוני, למה בדיוק לג'יימס יש גלימת היעלמות?''

רמוס הסתכל עלינו בחשד, ואז נאנח אנחה ארוכה, וחזר לקרוא.

סריוס, אני, ופיטר החלפנו כיפים ונכנסנו למיטה, מצפים לשבוע ארוך ומלא הרפתקאות.

''אה, וקרניים?'' 

''אהה?'' שאלתי את סריוס

''אל תחשוב שוויתרתי על המתיחה לסברמאוס''.

''מה?'' 

זיק של הבנה נדלק בי ולאחר מכן סריוס ואני התפוצצנו מצחוק, מחכים שבשיעור לחשים למחורת בבוקר,  הבדיחה הגדולה תהיה סברמאוס ו-''אני שמנוני''

הפרק הקודם		הפרק הבא