הדמויות השוליות

ג'י קי רולינג, זכויות שמורות, וכל הבלה בלה בלה. ואני גם רוצה להודות ל2 משתמשים באתר. אני רוצה להודות ל"המלחמה ממשיכה" ו"שלג100", שדיברו איתי ונתנו לי תחושה שאני לא לבד. 

מוכנה ליום הראשון צעדה נגה עם אמא שלה ברכבת התחתית, הם היו מוזרים לעין, משפחה שלמה, עטויה גלימות, מפלסת את דרכה בין ההמונים. "סלחו לי!" קראה אמה של נגה. "פנו דרך" היא צעקה. 

נגה הסתירה את פניה בתוך ידייה, מושפלת. "אוף אמא, את מביכה אותי" היא מילמלה מבין כפות ידייה, אך זה יצא יותר כמו "אול שמה, כת פסיחה לוטי" אמה נתנה מבט מבולבל, ונראה שעמדה לענות. אך למזלה של נגה, הן סוף כל סוף הגיעו.

"ואוו" אמרה נגה, רואה לראשונה את רכבת האקספרס להווגורטס. היא עלתה. לא היה שום מושב פנוי. "הנה!" היא ראתה מושב עם רק ילדה אחת. "אפשר להצתרף?" היא שאלה בחשש. הילדה הנהנה לה עם הראש ונראתה מופתעת, ונגה נכנסה. הם ישבו בשתיקה מביכה במה שנדמה כנצח. הן שמעו דפיקות. הן פתחו. "משהו מתוק, חמודות?" אמרה אישה שנראתה זקנ- סליחה, מבוגרת. "כן, שתי צפרדעי שוקולד ועוגת קדרה." האישה נתנה לה את מבוקשה, ונגה אכלה. "רוצה אחד?" היא שאלה את הילדה בפה מלא שוקולד. הילדה, שעדיין נראתה מופתעת סימנה לא עם הראש. נגה הביטה בה וראתה שהיא נראת ערטילאית ושקופה. כאילו היא לא באמת כאן. "איך קוראים לך?" שאלה נגה. הילדה אמרה בקול שקט "לי- לירז" היא ענתה. לירז הביטה מהחלון. מבטה מלא געגועים. כעבור רגע, היא החזירה את מבטה אל נגה "למה את רואה אותי?" היא שאלה. קולה מלא כמיהה. "מה זאת אומרת?" שאלה נגה. "האחרים לא רואים אותך?" "לא." נגה הביטה בלירז. "ולמה זה?"

"אני הייתי עוד ילדה בבית רייבנקלו" היא התחילה להסביר "אך יום אחד, הופיע בפתח הדלת של החדר שלי..." היא היססה "הופיע בפתח איש זקן עטוי גלימה. הוא הביט בי במבט מרושע וצחק. הוא הטיל עליי איזה לחש- איך הוא הלך?.. אמ... 

מוריז פלוסו? לא.. אמ... מיריפאטו פאלרואב? לא.. מיריאטו פלאוקארו? כן זהו זה. וככה הפכתי להיות אני" נגה הביטה בה, לא היה זכור לה שום לחש כזה "ואף אחד לא זכר אותך?" היא שאלה. לירז התחילה לפרוץ בבכי, ונגה ניסתה לתמוך בה, אבל היד שלה עברה דרכה.

נגה שמעה שוב דפיקות בדלת. היא פתחה, עדיין נסערת מכל השיחה הזאת. אבל זאת לא הייתה האישה עם עגלת הממתקים, זאת הייתה ילדה, שנראת בגילה, עם שער בלונדיני גלי ומשקפיים מוזרות. הילדה הביטה בנגה "שלום" היא אמרה "אני לונה לאבגוד" "אני נגה" לונה נכנסה והיתיישבה "גם את רואה את היתושתושים?" היא שאלה נגה לא ידעה מה לענות "יתושתושים?" היא שאלה לבסוף "כן יתושתושים, מין יצורים קטנים שיושבים ומבלבלים לנו את המוח" נגה החליטה לזרום עם הילדה. "אהההההה..... כן... יתושמושים" "יתושתושים" תיקנה אותה לונה, לונה הביטה בתא, היא הביטה ישר בילדה "ומי את?" שאלה לירז נראתה ערטילאית עוד יותר. "גם את יכולה לראות אותי?" היא שאלה. "ברור" אמרה לה. לונה הביטה בנגה. "גם את רואה את הילדה הזאת?" נגה היססה, אם היא תגיד ללונה שכן, היא אולי תפיץ את השמועה, אך אם לא, לירז תיעלב מכך שהיא ענתה לה לא.

מה עלייה לעשות? תכתבו בתגובות. ודרך אגב, תודה גם למישהי נחמדה שאני מכירה, שאני קוראת לה "נעה עם הסיכה _______" והיא תבין לבד.

		הפרק הבא