מכתבים לאחותי

שלום! 

זה פאנפיק חדש, (אם יאשרו) ואני רוצה להסביר משהו לגבי אך שהוא בנוי:

הפרקים הראשונים הם כאילו מן ספרון ( או פאנפיק) שהדמות יצרה, שהיא צירפה את המכתבים שהיא כתבה לאחותה המתה והציגה אותם פה, כמדריך להחלמה. 

בפרקים האחרים יהיה את הסיפור שלפני המכתבים, הסיפור מנקודת המבט של אנשים ( ולא אנשים) אחרים ואת מה שקורה שהיא כותבת, מחוץ למכתבים. אתם תראו.

אזהרה: יש מכתב אחד קצת אינטנסיבי. 

קריאה מהנה, לזניה לכולנו, אני מאומתת! 

.:( :) :( :) 

טוב, פטפטתי מספיק,

תהנו מהלזניה! 

אה סליחה! 

תהנו מהקריאה! 

היי לכם. 

יום אחד נסעתי עם כירון לספרייה הקרובה ביותר, והטמנתי את הספרון שלפניכם בין המדפים.

זה היה הצעד האחרון להחלמה.

לאחר מכן פרסמתי את הספרון גם באתרים חברתיים, כגון פורטל הארי פוטר. 

הספרון (או פאנפיק) שלפניכם מספר על ההחלמה שלי מהמוות של הבן אדם הקרוב אלי ביותר, אחותי התאומה. זה לא סיפור. זה אוסף של מכתבים שכתבתי לאחותי כשהיא עזבה אותי. 

אחרי המוות שלה לא הייתי מסוגלת לכתוב, לא הייתי מסוגלת לשום דבר. 

כל נשימה צרבה לי בגרון. 

כל מחשבה לחשה לי שזאת הייתי צריכה להיות אני. 

לכל מזון היה טעם של נסורת.

לולא הייתי מוקפת באנשים שאוהבים אותי, לולא הייתי כותבת את המכתבים שלפניכם שגרמו לי להרגיש שקייט עדיין פה, לא הייתי שורדת.  לא, באמת. אחרי המוות שלה רזיתי בצורה מסוכנת.  לא שתיתי בכלל. בשבועיים הראשונים בקושי קמתי מהמיטה. נחמתי היחידה הייתה המכתבים האלו.

 עברה חצי שנה של דיכאון ושל תשישות, של רזון מסוכן ושל התקפי זעם בלתי מוסברים,עד שכירון הציע את הרעיון הזה. 

חודש אחד יותר והייתי מתאבדת. 

במכתב הראשון הפגנתי הרבה סרקסטיות, אי אפשר לראות שהייתי שבורה לגמרי. אבל הייתי.

רק המכתבים האלו וג'ימס גרמו לי לא להתנפץ לרסיסים. 

המשמעות שלהם עצומה מבחינתי. אני מפרסמת אותם גם בשביל אנשים שמישהו קרוב אליהם נהרג, אבל גם בשביל החברים או ההורים של האנשים האלו.  החלמה היא אפשרית!

בשבילי עזר להרגיש שקייט לצידי. 

זה הציל אותי.  אולי בשביל מישהו אחר יעזור משהו אחר.

אני לא יודעת. 

אבל אל תלחצו. אל תנסו בכוח לרפא אותם. תנו להם את הזמן שלהם להתגבר לבדם. אם הם לא מצליחים לבד ( כמוני) נסו להציע עזרה. תתקרבו בעדינות. תפתחו אליהם לפני שהם נפתחים אליכם. 

 אבל אל תורידו מהם את העיניים שלכם לרגע.

 אני עדיין מרגישה חלל חלול בתוכי. יכול להיות שאני לעולם לא אפסיק להרגיש אותו. 

פעם אחת עלתה במוחי המחשבה שהיא לעולם לא תכתוב לי בחזרה. המחשבה הזאת העצימה את החלל החלול. 

לפניכם יש את המכתב הראשון.

אחריו יהיו עוד. בין המכתבים אני עוצרת וכותבת קצת. אתם תראו.

משהו אחרון: אף פעם לא הצלחתי לכתוב בפתיחות לקייט שמישהו הסתכל עלי.

		הפרק הבא