מכתבים לאחותי

הי!

אז.. פרק שני!

לזניה לכולנו, מקווה שתאהבו!

תגיבו, בבקשושה. 

קריאה נעימה.

שלום, דף נייר לבן שאני אמורה לקרוא לו קייט.

 כירון אמר לכתוב לך.

הוא אמר משהו בסגנון: "זה יעזור להפיג את הכאב  וזה יתן לך הרגשה שקייט עדיין בחיים, רק בארץ אחרת בלה בלה בלה"

אז הנה. אני כותבת לך.

ניסיתי, כמובן, להסביר לו שזה מיותר לגמרי, ושדף נייר לבן לעולם לא יכול להיות כמוך, כלומר כמו קייט, אבל הדמעות באות ברגעים שהכי לא צריכים אותן.

רק שתדע, דף נייר לבן, שטוח, יבש, חלק, הכי לא דומה לקייט שאפשר, מרובע, ומה לא עוד, שאני לא הולכת לשפוך את הלב שלי בפניך,ולא הולכת להיעזר בך כדי להפיג את הכאב.

אני אהיה הלומת צער כמה שאני רוצה.

אבל, אני חייבת לכתוב משהו כי כירון משגיח עלי בשבע עיניים, ואם אני אקום ואלך עכשיו, הוא ישתכנע לגמרי שנכנסתי לדיכאון, ושהוא צריך לפצוח בתהליכים פסיכולוגיים כאלו או אחרים. 

משהומשהומשהומשהומשהומשהומשהומשהומשהו.

אוך נו כירון.

עכשיו אתה גם קורא את מה שאני כותבת?

זאת פלישה לפרטיות.

לא אני לא רוצה לכתוב משהו אישי יותר, ולא אני לא מוכנה לשתף פעולה ולהשוות את אחותי המדהימה שאיננה עוד לדף בלי שום עומק, דף מרובע, דף בלי רגשות.

דפים אינם בני אדם! תבין את זה! אני לא נכנסת להתקף זעם, כירון.

תרגיע את לב הסוס הגדול והמעצבן שלך. אתה צריך להבין שאתה צריך לתת לי את הזמן שלי להתאבל.

אז מה אם עברו כבר כמעט שישה חודשים?! אז מה?! כן אני יודעת. בסדר. בסדר! 

טוב, דף נייר לבן, היה מאוד נחמד לכתוב עליך. עזרת לי מאוד. 

כן! אני כותבת בסרקסטיות כירון! זה מה שאני עושה! רד ממני!

כמה שעות לאחר מכן, אני יושבת על המיטה שלי וכותבת לקייט. כירון צדק, חשבתי אז. זה עוזר, זה מפיג מעט את הכאב. כעבור חודשיים היה לי מצבור רציני של מכתבים מתחת למיטה. זהו המכתב השני שכתבתי.

מה אתן\ם אומרות\ים? 

המכתב הבא בפרק הבא. :)

הפרק הקודם