אני לא רוצה להיות אחיך

שלום! זה הפאנפיק הראשון שלי בסקורפאלבוס ( סקורפיוס ואלבוס) וכנראה לא האחרון.

לזנייה לכולנו, מקווה שתאהבו.

קריאה נעימה!

אלבוס סוורוס פוטר חשב שהתא היה ריק.

אבל הוא לא היה. 

ישב שם ילד חיוור עם שיער בלונדיני-לבן.

היו לו פנים צרות, ארוכות ומחודדות. 

מבנה גופו היה אתלטי, ג'יימס היה אומר שיש לו פוטנציאל להיות שחקן קווידיץ'. 

הוא הסתכל מהחלון ונראה היה שלא הבחין באלבוס.

אלבוס יכל לסגת אחורה בשקט ולחפש תא אחר - היו עוד הרבה תאים בקרון - אבל משהו בתוכו התנגד בצורה עקרונית ועמוקה לרעיון.

משהו בתוכו נמשך לילד הזר הזה שישב עם פניו לחלון, נמשך כמו מגנט למתכת - משיכה חזקה ובלתי מתפשרת. 

אלבוס לא ראה סיבה להתנגד למשיכה, והוא כיחכך בגרונו כדי להסב את צומת ליבו של הילד. 

הילד קפץ במקומו והסתובב אל אלבוס במהירות, שיערו צונח על פניו.

אלבוס ראה את פרצופו עכשיו-  חלק ובהיר, נטול כל פגם.

עיניו של הילד היו  גדולות ויפיהיפיות, צבען אפור-כסוף עמוק, כמו ענני סערה באופק. 

אלבוס גירד בעורפו במבוכה. "אה.. פנוי פה? פשוט כל שאר התאים תפוסים.." לא היה  לו ברור למה שיקר. 

הילד נרגע. "כן, כן, ברור, למה לא? בוא שב… אני סקורפיוס. סקורפיוס מאלפוי, דרך אגב. לא שמתי לב שעמדת בפתח.. " מאלפוי? כאילו, מאלפוי, מאלפוי! הבן של דראקו מאלפוי! סקורפיו הקטן, כמו שדוד רון אומר. אבל.. הוא כזה נחמד ומסביר פנים. איך מאלפוי? אלבוס רצה לסגת, הרי בכל מקרה,  הוא מאלפוי. אבל הילד נראה כל כך נחמד.. והוא כבר בפנים, ולא כולם כמו ההורים שלהם.

אלבוס פצה את פיו בהיסוס ואמר,"אמ.. אני אל. נחמד להכיר אותך, סקורפיוס."

אלבוס לא גילה לו את שמו המלא. הוא פחד שסקורפיוס לא ירצה להיות לידו אם יגלה שאבא שלו אויב מושבע של אביו. אלבוס לא הבין למה כל כך אכפת לו מילד שפגש לפני דקות ספורות, ילד זר ממשפחה שנואה. 

אלבוס פסע קדימה, אל תוך התא. הוא העמיס את המזוודה שלו אל מקומן של המזוודות והתיישב. סקורפיוס חייך אליו בחביבות. אלבוס חייך חיוך מתוח מעט בחזרה, מחשבותיו מתרוצצות בראשו. 

"אז לאיזה בית אתה מניח שתתמיין?" סקורפיוס שאל, מפיג את הדממה.

"אמ.. אני לא יודע. אם להיות כנה, ואני משתדל להיות כנה, ההנחה הראשונית והמיידית שלי היא שאתמיין לגריפינדור, כמו שאר המשפחה שלי.

אבל זה אוטומטי, כי ככה אני מורגל לחשוב. זה לא כאילו שפיתחתי השערות משל עצמי שמתבססות על קטעים בחיים שלי או משהו כזה.

פשוט כמעט כל האנשים שאני מכיר בגריפינדור, אז זה נהיה חלק מהרצון המתמיד שלי להיות כמו כולם, להיטמע. אבל אם אני חושב על זה לעומק אני בעצם מגלה שאין לי שמץ של רמץ של מושג. אתה מבין?" אלבוס ענה. 

 סקורפיוס אמר, "וואו, כאילו, וואו. אתה ממש חכם, שמת לב? חשדתי בזה כשראיתי את העיניים שלך, אבל לא חשבתי שאתה ככה. וואו, ממש יש סיכוי שתהיה ברייבנקלו.

ממש. הצורה שאתה מדבר היא פשוט..חכמה." אלבוס הסמיק.

"אני לא חכם," הוא מילמל. "אני פשוט מנסח את המחשבות שלי בצורה... יותר..מנוסחת, מאנשים אחרים בני גילי.

ואני גם מדבר בצורה אחרת, מה שיוצר את האשליה של חוכמה.

אבל אני עצמי, המוח שלי, הקליטה שלי, אני לא יותר מהממוצע."

"הנה, עשית את זה שוב, " סקורפיוס הנהן. "אתה בהחלט חכם יותר מהממוצע, וגם צנוע יותר מהממוצע. רואים.

לא משנה כמה תנסה להכחיש את זה, רואים." אלבוס חייך במבוכה, הסומק מטפס לאוזניו. 

הוא הסתכל החוצה מהחלון בניסיון נואש להסתיר את אדימות לחיו.

מבטו גישש על פני האנשים הרבים שעמדו על הרציף, והוא ראה לפחות שלושה חתולים סגולים עד שאיתר את משפחתו.

שערה האדום של אמו בהק, חיוכה המפורסם על פניה. אביו הביט מטה בחיוך אל אחותו הקטנה, לילי,שהייתה תלויה מזרועו.

נשמעה שריקה והרכבת יצאה לדרך, מעלימה את משפחתו מעיניו.

"בכל מקרה," סקורפיוס כחכך בגרונו "זה לא כל כך הוגן שאתה יודע את שמי המלא כשאני יודע רק את כינוי החיבה שלך, אל." אלבוס הסב את מבטו מהחלון.

"אולי," הוא אמר באיטיות "נשחק משחק. אתה צריך לנחש את השם המלא שלי, כולל שם שני וכאלו.

אם אתה לא מצליח אתה קונה לשניננו ממתקים מעגלת הממתקים, ואני לא חייב לך בכלל. אם אתה כן מצליח, אני קונה לשנינו." סקורפיוס חשב לרגע.

"בטח," הוא הסכים. "כמה נסיונות יש לי?" שאל. "שבעה," אלבוס ענה ללא היסוס.

סקורפיוס חייך. 

"אלבוס פוטר. אין לי מושג מה השם השני שלך" אלבוס קפא. "איך...?" סקורפיוס צחק. "מה איך? אבא שלך הוא בערך הבן אדם עם הפנים הכי מוכרים בכל אנגלייה של הקוסמים, ואתה נראה ממש כמוהו.

הדבר היחידי שחסר לך זה משקפיים וצלקת. חוץ מזה, אבא שלך ממש העריץ את אלבוס דמבלדור, אז הגיוני שהוא יקרא לבן שלו על שמו." אלבוס גירד בעורפו. "אני מניח שזה הגיוני... אבל יש לי אח גדול, איך ידעת שדווקא אני אלבוס?" סקורפיוס הטה את ראשו. "השם חיבה שלך הוא אל." אלבוס חייך.

"טוב. לא מפריע לך שההורים שלנו שונאים אחד את השני מאוד, מאוד, מאוד?" סקורפיוס משך בכתפיו. "לא, בכלל לא. אתה נראה לי אדם מאוד נחמד."

אלבוס חייך שוב פעם.

"בסדר גמור " אמר.

"עכשיו תנחש את השם השני שלי." 

		הפרק הבא