סיפורה של מצנפת המיון- אנא קראו בעיון!

שלום לכם, קוראים יקרים, ותודה שאת הסיפור שלי אתם קוראים.

זה לא סיפור על מצנפת רגילה, אלא סיפור על שנה לא קלה,

שהתחילה בטוב והמשיכה ברע, בקושי הצלחתי להיחלץ מצרה!

במעמקי מוחו של אדם הייתי תקועה, ובחלומותיו ומחשבותיו הייתי שרועה.

ואני יודעת שהחרוזים שלי- זה מפריע. אבל אני מדברת רק בחרוזים, זה ידוע.

אז תצטרכו, לצערכם, להסתדר, אבל תתחילו לקרוא- מהר!

פרק 1- איך נולדתי וכיצד כמעט נשמדתי

הכל התחיל במייסדים ארבעה, ובשנה קשה וקצת נוראה.

כי את הוגוורטס לא היה קל לייסד, ועם קשיים רבים היה צריך להתמודד.

לדוגמא, בקושי הגיעו תלמידים, כי פחדו להגיע כל הילדים.

למה? כי הכל היה חדש ומפחיד, ואף אחד לא רצה להיות היחיד.

פתאום קלט גודריק שעם כל הבעיות, חוץ מזה הוא זקן ולא נותר זמן רב לחיות.

״איך נוכל למיין, גם אחרי שנעזוב את העולם?״ שאל גודריק את כולם.

הלגה הציעה פיתרון, כי תמיד היה לה רעיון,

שחפץ הם יכולים לכשף, כך שימיין, באופן שבאמת יהיה מעניין…

ורוונה חייכה ״הלגה תמיד,״ אמרה בצחוק עייף ״חושבת על איך יהיה אפשר לכייף״

גודריק נראה דווקא דיי מהורהר ״זה אמנם פיתרון ממש מוזר,

אבל יכול להיות מאוד יעיל, אולי כדאי שבאמת נתחיל״

חשבו ארבעת המייסדים, איזה פריט, יוכל הכי טוב אל המוח להביט?

חשבה רוונה ״אולי עטרת?״ ענתה הלגה: ״לא הייתי ממהרת

שכתר למוח של תלמידים יוכל ללחוש, זה עוד עלול לעלות להם לראש!״

ואז היא התפקעה בצחוק רם ומדבק, אפילו שהיה נשמע קצת חורק.

״איך את יכולה לצחוק מדברים כל כך טפשיים ומוזרים?״

זה היה גודריק, עם שיער הזהב, שהרים עכשיו בתימהון את גבותיו.

״זה לא משנה״ סלזאר התערב ״את הרעיון של העטרת אף אחד לא אוהב.

אבל אולי יש למישהו מצנפת גדולה, עדיפות לאחת חומה או כחולה?״

״כן, לי יש!״ גודריק נזכר, ״אתה חושב שלכשף כזאת אפשר?״

״כן, בוודאי״ סלזאר השיב, ״ואל תתחילו על זה לריב״

אבל כולם הסכימו, וסלאזר במיוחד, שהמצנפת זה דווקא פתרון נחמד.

וכך, עם כמה וויכוחים, אך לא יותר מדי, נולדתי אני. וכאן מתחיל סיפורי, ידידיי.

		הפרק הבא