כי זו אהבה נצחית

ג'יני קמה ממיטתה הנעימה יום לפני תחילת הלימודים.היא פיהקה פיהוק מתמשך ולקחה מתוך ארונה בגדים בישנוניות.
גופיה כחולה וטרנינג קצר,ורדרד.
היא העיפה את הבגדים לעבר מיטתה,אך לא התלבשה.היא הייתה עצובה מהעצה שנתנה לה הרמיוני.
'תיהי חברה של מישהו אחר.ככה תשכחי אותו.זה יעבוד לך מצוין,כי,למה לאהוב מישהו אם את יודעת שהאהבה הזאת לא תמומש לעולם?'
ג'יני צנחה אל מיטתה.אולי הרמיוני צודקת.היא החליפה בגדים ועשתה סידורים של בוקר,כשהרמיוני וקרוקשנקס עלו אל חדרה.
"היי,ג'ין.את יורדת לארוחת בוקר?כולם מחכים לך"
"ממ?כן,כן",ענתה ג'יני ופיהקה פיהוק אחרון.
"ג'יני?",שאלה הרמיוני בקול מודאג מעט.
"ממ?"
"את..את אולי מרגישה לא נוח מהעצה שנתתי לך?אני מרגישה ככה הרבה זמן,שלא נוח לך.אם את רוצה את לא חייבת,ג'ין.זו סתם עצה ממני.ואת יודעת,אני לא כזאת טובה בבנים.ויקטור קרום הוא החבר היחיד שהיה לי אי פעם",ובנקודה זאת היא הסמיקה.
"זה בסדר,הרמ",חייכה ג'יני אף על פי שהיא הרגישה שזה לא היה בסדר.
"פשוט...את יודעת,חשבתי שייקח לך קצת זמן להתגבר על הארי."
שתיהן הסמיקו.
"הרמיוני",ג'יני אזרה אומץ וחייכה."ענייני בנות.אפשר לחשוב.אהבה.מה זה כבר משנה?רק אהבה".ג'יני ניסתה להמשיך לחייך אך עיניה הוצפו בדמעות לפני שהספיקה לעשות משהו.'למה אין לך שליטה על זה,מטומטמת שכמותך?!',ג'יני חשבה לעצמה.
"ג'ין",אמרה הרמיוני בקול חלוש."אני לא התכוונתי לפגוע בך.באמת.ואני גם לא אפגע בך.את יכולה להגיד הכל",היא חייכה חלושות.
"תודה,הרמ",לחשה ג'יני."אבל פשוט אין לי שליטה על הברזים המטופשים שבתוך העיניים שלי"
"טוב,לא משנה ג'ין.ממילא התעקבנו פה די הרבה זמן,בטח אמא שלך כבר משתגעת.שנרד?",אמרה-שאלה הרמיוני.
"בסדר",חייכה ג'יני.
ג'יני והרמיוני ירדו,וכצפוי,גברת וויזלי השתגעה שלקח להן די הרבה זמן לנהל את השיחה הקטנה שלהן.
"איפה הייתן?אני,רון,פרד,ג'ורג',ארתור,הארי,..אמ,לא משנה",היא מלמלה,כנראה עייפה מהספירה.
"טוב,לחיי שנה חדשה",אמר ג'ורג' ברשמיות מוגזמת.
"זוגיות חדשה",אמר פרד בלחש רם כזה שכולם שמעו אותו,ופרד התפקע מצחוק,אבל ג'יני רק נהמה.
"סתום כבר,דביל"
===================================
אמ,טוב,אני לא בטוחה שזה יצא ממש טוב,אז אם אתם רוצים עוד פרק תגיבו :)

		הפרק הבא